מלכת הכביש יוצאת לטיול נשים בשטח

ארבע נשים יצאו לנהוג יחד בשטח. כן, לבד. נשים

מאת: ענת דניאל, נועה אלישע, נועה קורנברג, עדי שפרן
צילום: עדי (כפרה) שפרן
ציוד קמפינג: למטייל, Lifeventure

על הרכב

אז אחרי שהגבות שלכם חזרו למקומן, אספר שהרכב שבחרתי לכינוס הייחודי הזה היה רכב שטח גזעי ומחוספס – מיצובישי פג’רו ארוך. רכב שטח ותיק על הכביש, שיצא לשוק בשנת 2006, ומאז זכה לכמה מתיחות פנים, שיפורים ושינויים קלים. הוותק שלו מורגש, הוא מזכיר רכב שטח של תקופה אחרת. הוא גדול, בעל תיבת חמישה הילוכים אוטומטית, ומנוע דיזל 3200 סמ”ק (3.2 ליטר). נסו לדמיין את הצליל… 200 כ”ס, 180 קמ”ש מרביים ואם תלחצו חזק על הדוושה תוכלו להאיץ מאפס ל-100 קמ”ש ב11 שניות. הרכב הזה גבוה וכבד, ומשרה ביטחון וחוזק כמו כפות ידיים עובדות של מושבניק. זה דימוי חיובי סה”כ.

למיצובישי פג’רו הארוך, 3 ספסלים לאורכו המתחלקים ל-7 מושבים מרווחים מאד גם למבוגרים. אם אין צורך בכל המושבים פתוחים, ניתן לקפל את הספסל האחורי ולזכות בתא מטען ענק. כשעל המסילות המחוברות לגג תוכלו לקשור עוד 100 ק”ג של מטען. למיצובישי פג’רו ארוך שתי רמות גימור: “דזרט”, הדגם בו נהגנו, ו”דקאר”, דגם מאובזר ומקושט יותר (כולל גג שמש חשמלי, מדרכות צד, פנסי לד, חיישן גשם, מושבי עור, חימום מושבים ועוד), אך תוכנם ומכלוליהם של שני הדגמים זהים.

האם זהו רכב שיתאים גם לכביש? לדעתי, כן. הוא מרווח, מתאים להתנהלות יומיומית של משפחה עם 5-6 נפשות, ואם זו גם חובבת טיולים בשבתות, הרי שיש לנו כאן בינגו. מבחינת עלויות, המחיר למיצובישי פג’רו מהניילונים הוא למעלה מ-300,000 ש”ח. אך אם אין תקציב לפג’רו חדש, אמינות הרכב תאפשר לכם לרכוש בשקט רכב כזה מיד שנייה. באשר לצריכת הדלק, דיזל הוא דלק זול יותר מבנזין, אך המנוע, בל נשכח ענק. בנהיגה מתונה בכבישים עירוניים ובינעירוניים תזכו לצריכת דלק מתונה – 10 קילומטר לליטר. בנהיגת שטח תהיה קפיצה קלה בצריכה. 

הנשים

4 נשים – 3 נשים מתחום הרכב, ומוזיקאית אחת. 2 נשים שאוכלות בוץ ושטח לארוחת צהריים והשתיים הנוספות מעדיפות חביתה בסנדוויץ’ שלהן. 3 רווקות קלילות וחייכניות, ואחת מדדה עם קוצר נשימה של חודש שביעי פלוס. אותה אחת שלוחצת ברקס ועוצרת את הבנות שבאו ליהנות מטיול שטח עם “דרגת עבירות גבוהה” (שטח מאתגר עם גלגלים באוויר והתחפרויות). יש קשר ואין קשר בינינו: כפרה תווה לנו את הדרך ומתעדת מבעד לעדשה בחיוך, נועה א. רצינית, מפוקסת על ההגה, ומתפעלת ציודים, נועה ק. סקרנית, משתפת פעולה, מהרהרת ונהנית מנופים ויום יפה, ואני, “מלכת הכביש”, שרכבי שטח ונהיגת שטח ממנה והלאה. זאבה בודדה שרגילה לנהוג ולבחון מכוניות בגפה, מוסרת את המפתחות, מתיישבת במושב הנוסע, ונהנית מכל רגע. ההתקבצות הזו לטובת טיול הנהיגה המשותף ליכד וחיבר אותנו באופן מיידי.

חיה את השטח 24/7

שם: עדי כפרה שפרן 
עיסוק: כתבת וצלמת בתחום המוטורי, ועוסקת בשיווק צמיגים

יום בנות זה לא בדיוק הכי אני. ובשטח…? גם לא בדיוק מתברג לי, אבל ענת הצליחה לשכנע אותי לבוא (אוף, יש לה את הקסם הזה, או בגלל שהיא הריונית, ולא רציתי לאכזב). הלוקיישן – אזור טל שחר / יער צרעה.
ארבע בנות, רכב שטח אחד – פאג’רו ארוך, נוף ושבילים לאן שרק נרצה ומזג אוויר מושלם.
הפאג’רו מרווח מאוד, גם בישיבה בשורה השנייה יש מקום לרגליים. בנסיעה בדרכים משובשות / בשטח, ברמת עבירות קלה (קלה מאוד, ענת), מרגישים בנוח, ולא מרגישים נוקשות או טלטלה. כשמורידים את הכיסאות האחוריים מתקבל באגז’ גדול מאוד, ואם המשפוחה גדולה, יש מקום לכולם (ואז נותר רק מעט באגז’).
כשישבתי על ההגה ההרגשה של נהיגה מעל פני הכביש מאוד אהובה עלי, ראיתי את כל המרחב מסביבי.
הרכב קצת רועש, המנוע נשמע, אף הרוח, אך אזור “הקוקפיט” מרווח ונעים ואינו מסובך לתפעול.
הפאג’רו גבוהה ולכן עובר כל מכשול, עם רכבים שמגיעים עם מיגון למרכב התחתון החשש לעשות נזק למכלולים קטן ולכן הוא מומלץ. יום נחמד הסתיים לו, תודה לענת ולצמד נועה. נתראה בשטח כי יש דרכים יפות גם לצד הכביש.

3 חולות רכב ומוזיקאית אחת

שם: נועה קורנברג
עיסוק: מוזיקאית, זמרת, מעצבת פס קול

“לא ברור לי כל כך איך הגעתי להיות חלק מהפאנל הזה. 3 נשים שחולות על מכוניות וחיות את תחום הרכב, כשאני כבר שנתיים בכלל לא נהגתי. אבל כן, אני אוהבת לטייל.
מזג האוויר היה מושלם. אני עם חברה טובה, יושבת במושב מאחור, תוך כדי האזנה לדיבורים ברכב, וחוקרת את הז’אנר הזה, של בנות עם תשוקה לכביש, בנות שמשתגעות מרעשי מנוע. למה זה אמור להיות טבעי ולמה זה לא מרגיש לי ככה? מה לעשות. גם אני חוטאת לסטיגמות וסטראוטיפים, אבל בהחלט מתרשמת ומרותקת.
הצטרפתי כבר לכמה נסיעות מבחן עם ענת, אז אני יודעת כבר על אילו דברים להסתכל, למה להקשיב ולשים לב בזמן נסיעה. הג’יפ (לא זוכרת את שמו) מאוד נוח לנוסע מאחור. משרה תחושה בטוחה, הנסיעה שקטה, ויש המון המון המון מקום לרגליים הקצרות שלי. אלו דברים בסיסיים וחשובים לכל נוסע בכל רכב. אז מהבחינה הזאת – חוויית הנסיעה מעולה.
כל זה חשוב – אבל לא סקסי. בכל מה שקשור לסקסיות, דווקא חשבתי שהג’יפ לא הצטיין במיוחד. לא הרגשתי שאני נוסעת ברכב יקר (מעבר ליכולות כלכליות סטנדרטיות), לא מצאתי אלמנטים ייחודיים ומפנקים, אבל בתור מישהו שגדלה עם וולוו ישן, זה לא ממש שינה לי. העיקר הנוחות והבטיחות. לסיכום, היה יופי של בוקר ואכלנו אחלה סנדוויצ’ים וזיתים תוצרת מושב טל שחר. זהו, אני חוזרת לענייני המוזיקה שלי”. 



נציגתנו בפורמולה 3 😉

שם: נועה אלישע
עיסוק: יזמית

“הפג’ארו שומר על קו ידוע מראש. המראה החיצוני המוכר ואפילו הגלגל הרזרבי שעבר מזמן למיקום שאינו נראה לעין במרבית הג’יפים בקטגוריה נשאר ממוקם על הדלת האחורית כסימן היכר, ומשאיר לפג’ארו את המראה החייתי של השטח. בפנים תגלו מושבים נוחים בצורה יוצאת דופן, כמו גם המושבים מאחור. צבע אחיד ואלגנטי ביו המושבים הדלתות והדשבורד (מעצבי טויוטה תפנימו). רכב שטח? פחות לאנשי האקסטרים הקיצוני.
על הקצה המזלג, בהשוואה אל מול הלנד קרוזר של טויוטה, מרגיש המנוע בפג’ארו פחות אנרגטי או זריז. ותחושת ההיגוי מעט יותר אנמית. המראה, זה עניין של טעם, והפערים במחירים באופן יחסי אינם משמעותיים. אולי אם היו משמעותיים, היה לפג’ארו יתרון. במרחב הפנימי כפי שתיארתי, הפג’ארו גם בדגם הפשוט מציע מעט יותר ביחס למתחרה. השאלה היא למה אתם מיעדים את רכב השטח שלכם? לסיכום: לא הפתיע ולא ריגש. אבל בהחלט מאוד נוח”.

רגע, ומה עם החוויה, אני שואלת?

נועה: “4 בנות בג’יפ אחד – נהיגה בשטח בקבוצה שמורכבת מנשים אינה דבר מוזר עבורי, לגברים שחלפו על פנינו נראה שהיה קצת יותר קשה לעכל את העניין. כמי שגדלה במושב, זכיתי לייחס שווה כמו לשאר הנהגים. עצם היותי אישה מעולם לא קיבל משמעות. כעת עם תופעת “מלכות העמק” וקבוצות הנהיגה לנשים בלבד יצא לי יותר לחוות את השוני שבין הדברים. נדמה שהרכב קבוצה של נשים מצריך לקחת אחריות ותכנון מקדים, ואין מקום להישען על גברים בטיול. יש בזה אלמנט יותר מאתגר בפן האישיותי. בסוף, הסתדרנו מצוין. ומה שבטוח, כשארבע בנות יוצאות יחד לשטח יש אוכל טעים ומעט שתיקות. 

אוכל, קדימה אוכל

“היי, הנה ספסל, בואו נשב”. זו הייתי אני שוב. עברו שעתיים, אני מחפשת ספסלים תועים בדרך, מוצאת אחד ויוצאת בקריאה צוהלת של ילדה. את הסנדוויץ’ הראשון, אני ונועה ק. חברתי משכבר הימים, הספקנו לחסל לפני שיצאנו מהעיר. ככה זה, איך שנכנסים לרכב מרגישים קרקורי בטן של טיול שנתי. עכשיו סוף סוף כולן קצת רעבות וצמאות, עצרנו לפיקניק.

לסיכום: סליחה, כן? אך הופתעתי שלא סבלתי לרגע, ושוב כשנשאלתי “איך היה?” עניתי “היה אחלה, כיף”. לא צפיתי את זה כי העדיפות הראשונה שלי זה בית מלון וספא מפנק, ובסוף הרשימה, נגיד במקום 98 “טיול ג’יפים”. אבל כאן היה משהו שונה. הייתה חברה נהדרת (אחת אחת, באמת!), פיקניק בשטח (כלומר הסנדוויצ’ים שלי, שגם היוו נושא לשיחה על טראומות סנדוויצ’ים מהילדות…). קצת שבילים, ביקור במושב ואכילת זיתים משובחים, ורכב שטח אחד שהכיל אותנו ואהבנו אותו, שהשלים את החוויה. אחרי היום, סביר להניח שיהיה עוד טיול בקרוב, רק עדין כזה, עם רכב שטח “לכוסיות” שעושה חסד עם נשים בהריון. רכב שטח שיראה בעיקר אספלט ואולי ייקח אותי / אותנו לאיזה ספא טוב בצפון. או, כן! ספא ואוכל טוב. נשמע לי כמו תכנית.   



מחיר: 322,000 ש”ח לרכב חדש מהיצרן.
זיהום אוויר: 10
בטיחות: 6 כריות אוויר
צבעים: שחור, אפור כהה, לבן פנינה, גרניט, כסוף

תודות ל: למטייל, ו-Lifeventure