בחצי הדרך: סקירת אמצע לרכב הצמוד שלנו – טויוטה אייגו

Print this page
Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on Facebook

אחרי שבועיים עם טויוטה אייגו בחניה, הגענו לכמה מסקנות על ביצועים עלויות וצריכת דלק, וגם מתחילים לספור לאחור - כתבת אמצע

על ביצועים צריכת דלק ועלויות. סקירה על טויוטה אייגו

TPCA, ראשי תיבות של טויוטה, פג’ו, סיטרואן אוטומוביל, הוא רעיון שהושק בשלהי 2005, בעיר קולין, אשר ברפובליקה הצ’כית, לייצור רכב משותף לשלוש החברות: דגם ה-C1 לסיטרואן, דגם ה-107/108 לפג’ו ודגם ה-AYGO לטויוטה. השם AYGO מגיע מלשון I GO, המסמל תנועתיות וחופש. הדור השני של האייגו הוצג בשנת 2014, וזכה למתיחת פנים ב-2018.  

דגם האייגו שקיבלנו לפני שבועיים, וכבר עברנו עמה כברת דרך של 3,000 קילומטרים, הוא דגם ה-OPEN TOP, בעל מחיר מחירון של 75,900 ₪. ההבדל בינו לבין דגם ה-X PLAY, הם 6,000 שקלים וגג קשיח, במקום גג נפתח מבד קנבס שחור (69,900 ₪). הגג יקבל אייטם נפרד ביום שלישי, כך שלא ארחיב עליו היום.  

מלכתחילה אומר כי הגעתי עם רגשות מעורבים, לשבוע הראשון שלנו יחד. אני לא חובב רכבים קטנים, בלשון המעטה, ולרדת ממנוע V6 עם 255 כוחות סוס, לאייגו עם מנוע 1 ליטר, שלושה צילינדרים, היה מבחינתי שנמוך. קראתי לה מכסחת דשא, בכל זאת, 15.2 שניות ל-100, שזה כפול ממה שיש לי היום, וכ-4-7 שניות יותר מרכבים משפחתיים “טובים”. אבל ענת הזכירה לי, שזה הרכב הצמוד שלי החודש, והדרך הנכונה לבחון אותו, הוא להתייחס אליו, בתור טויוטה אייגו, סופר מיני שעולה פחות מ-80,000 ₪.  

אז בדיוק לקחתי את האייגו, לתל אביב. התכנית הייתה לאסוף חברה טובה מדרך שלמה, משם לצהריים בצ’יינה קורט (בן יהודה), דרך כל דרום תל אביב, בשיא הפקקים. “איזה רכב יפה”, היה המשפט הראשון שאמרה, כשנכנסה, וזה לאחר כשלושה חודשים שלא ראתה אותי כלל, “מתאים לך”. פה, נפל האסימון. אני הרבה יותר רגוע, מאז שאני עם האייגו. הרבה יותר מחייך, והרבה פחות לחוץ. ניסיתם פעם להחנות רכב של 5 מטרים בתל אביב? רק חיפוש החניה לוקח יותר מעשרים דק. לרדת לחניון תת קרקעי? טירוף. אתה צריך לנהוג ברחל בתך הקטנה, ואם תכנס לא נכון, אתה תראה את זה מהר מאוד על הפרצופים של הנהגים שתקועים לך בתחת, ולא מבינים שאתה סך הכל מנסה להסתובב מבלי להוריד טמבון שעולה עשירייה. 

בלי לשים לב, התאהבתי. טויוטה אייגו - רכב צמוד

אז האייגו, זה כמו סדנא לשליטה בעצבים. היא נכנסת לכל אותם המקומות, שלא חשבת מעולם שתצליח להחנות בהם. המצלמה האחורית, יחד עם סימוני קווי המתאר (כחול ואדום), מצליחים לגרום לך להבין את מה שהאירופאים הבינו כבר מזמן – כמה פעמים יוצא לך לנסוע עם עוד אנשים ברכב? לשם מה אתה צריך רכב של שני טון? לשרוף דלק? להתמודד עם רחובות צרים?  

3000 קילומטרים! בשבועיים. האמת? זה לא הרבה בכלל. אני נוהג המון, אני מסתובב בכל רחבי הארץ, והרכב הפרטי שלי עושה בין 50-60 אלף קילומטרים בשנה. כך היה תמיד. עברתי לחלוטין לאייגו, עד כדי כך שהייתי צריך בוסטר כדי להניע את הרכב שלי, שעמד בדד, עד ש”נגמר” לו המצבר.  

נכון, לקח לי זמן להתרגל לתאוצה האיטית בתחילת הנהיגה, לקח לי זמן להבין שאין לי תא מטען גדול כשיצאתי עם עגלת קניות עמוסה מהסופר ולקח לי זמן להבין שהסיבה שכולם מסתכלים עלי מוזר, הוא שהם פשוט לא מבינים לאן נכנס הגורילה עם ה-190 פלוס, ברכב הקטן הזה. תתפלאו, נוח לי. ואני צוחק על כולם, בכל פעם מחדש, כשאני מצליח להחנות בכל מקום, נכנס לכל רחוב צר, מבלי לפחד לשרוט את הרכב ובעיקר, אני צוחק על כולם בתחנת הדלק. 200 שקלים למיכל מלא, ואם שאלתם מה צריכת הדלק? אני לא נוסע רגוע, באייגו, רחוק מכך, והממוצע עומד על 1 ל-18. מאמין שבנהיגה נעימה יותר, תוכלו להגיע ל-1 ל-20. אתם מבינים? 

עוד שבועיים למנייאק, בעצם, לא למנייאק, איזה בעסה שעוד שבועיים אנו נפרדים.  

follow and like
fb-share-icon0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 + 15 =