החיים עם רכב אספנות: החיפושית של אורן אנצ’ו – טור #2

 

 

מאת: אורן אנצ’ו

 

“אחי, שרופה לך מנורה מקדימה…”.

(אני והחיפושית עומדים בפקק 6 בערב. אני מת להגיע הביתה)

תודה! אני אסדר את זה.

הוא ממשיך: “תסדר את זה, חבל”.

אין בעיה, תודה

…הוא ממשיך, ואני מת שהמכוניות יתקדמו מעט קדימה

“אוטו מגניב אחי” 

תודה תודה, משתדלים, אני עונה

סוף סוף, המכוניות מתחילות לזוז.

 

למחרת, אני פונה לילד (הוא בן שבע, מזכיר לכם)

בנצ”וק, רוצה לבוא לעזור לי לתקן את החיפושית? זה לא ייקח הרבה זמן, סה”כ להחליף מנורה.

אני במחשב אבא.

אני רואה שאתה במחשב, מה אתה עושה שם?

רואה כדורגל

(הילד חולה כדורגל. לא יודע מאיפה זה הגיע, כי אני הכי רחוק מזה שיכול להיות, לא שזה רע)

בוא בוא תעזור לי, אני צריך שמישהו ידליק ויכבה את האורות. קום קצת מהמחשב

(זמן איכות אני חושב לעצמי, אבא ובן… אני לא באמת צריך שהוא ידליק את האורות)

טוב אני בא… (בחוסר רצון)

אני לוקח את הכלים, ואת הילד, פותח את הדלת של הבית ו…

צווחה בקול גבוה “אבא לאן אתה הולך?”

(תאומה מס 1, בת 4, מאחורי)

הולך לתקן את האוטו, ממי.

עם בנצו’ק?

כן, בן בא לעזור לי

גם אני רוצה!!!

בפעם הבאה אני אקח אותך, מבטיח, טוב חיים שלי?

“לא רוצה!!” (בטון של בכי)

את יודעת מה? הנה, המחשב פנוי, לכי למחשב, טוב? (חסר אונים)

טוב, אז תשים לי סרט (עושה לי תנאים)

אה, הנה אמא!! אני אומר בטון גבוה, בכוונה.

אמא, שימי לה יוטיוב, טוב??

 

 

פותח את האוטו, מראה לילד, “פה מושכים את הכפתור אחורה, 2 קליקים, וזה מדליק את האורות. כשאני אגיד לך תמשוך, בסדר?”

טוב אבא.

תדליק בן, כמו שהראתי לך

אכן, צד שמאל שרוף.

כבה בן

מפרק את הפנס, בורג 1 אמור ליפול החוצה

תכלס לא נופל כלום, הפנס דבוק למסגרת (כנראה לא פירקו אותו שנים)

מתחיל לנסות ימינה שמאלה, קצת בכוח

פתאום נשמע מתוך האוטו:

אבא?

מה

אפשר את הטלפון שלך?

לא, אתה כל היום מול מסכים, די

אבל משעמם לי!!

2 דקות בן, אני אחליף מנורה 

נראה מה נעשה

טוב.

הפנס יוצא מהמקום, מנתק את החוטים…

פתאום קול מלמעלה, קומה שניה מהחלון:

אבוש? (תאומה מספר 2, בת 4)

מה אתה עושה?

מחליף מנורה ממי, תכף אני בא, טוב?

טוב אבוש.

מרכיב את המנורה החדשה, מחזיר את החוטים.

בן תדליק אורות שוב

וואלה, עובד! יש אורות

אבא אני יכול את הטלפון? משעמם לי

די, בן!!

משהו לא נראה לי

תדליק אורות שוב, בן

 

הפכתי את החוטים, האור הגבוה דולק בצד אחד ונמוך בצד השני.

שוב מפרק הכל… מרכיב… וגם, מנסה להירגע ולהתרכז במה שאני עושה

 

 

 

סוף סוף סיימנו עולים הביתה 

אתה רוצה לקפוץ להורים שלך? אשתי שואלת ושלושת הילדים ברקע – כן!!!

סבבה, ניסע עם החיפושית?

אני לא נוסעת בזה!

למה, מה הבעיה, נסיעה של 10 דקות?

אני מתפדחת, לא רוצה שיראו אותי נוסעת בזה

ילדים תגידו לאמא שאתם רוצים לנסוע בחיפושית

כןןן! חיפושית! שלושתם ביחד

טוב… 

מתארגנים, יורדים, נכנסים לחיפושית, אני מניע, נותן לאוטו להתחמם 2 דקות…

ואז זה מתחיל, מהמושב האחורי בשלושה קולות:

זוזיי, דיייי, אייהה

אבא, הוא לא נותן לי מקום…

תוך כדי זה, מרגיש גם בעיטה בגב, דרך המושב האחורי .

אני לא חושב שקיים משהו יותר מעצבן ביקום כולו מהבעיטה הזאת.

מכבה את האוטו, מסתובב בדרמטיות, אני אקח אתכם עם הטויוטה (ורסו 2016)! עונש.!!

תפסיקו מיד!!

טוב אבא…

מניע

שם הילוך ראשון 

לוקח אוויר

יצאנו מהחניה…

 

לטורים דומים נוספים:

טור: הגשמתי חלום קניתי רכב אספנות – הסיפור של אורן

אנשים ומכוניות: האבארט של יעקב