טור משפט ותעבורה: מילה של אזרח מול מילה של שוטר, מה הסיכוי לצאת זכאי בביהמ”ש?

האם כדאי לבקש להישפט כשמדובר במילה שלך מול מילה של שוטר תנועה? עורך הדין דרור כהנוביץ' מסביר למה ביהמ"ש נוטה לאמץ את גרסת השוטר, ומהי הדרך לנצח במשפט

מילה של שוטר מול מילה של נהג. צילום: משטרת ישראל

מאת: עו”ד דרור כהנוביץ’

פעמים רבות פונים אלי נהגים שקיבלו דו”ח תנועה משוטר, ורוצים לבקש להישפט. “מה תטען בבית המשפט?”, אני שואל. – “אני אגיד שהשוטר שקרן, היית צריך לראות איך הוא דיבר אלי לא יפה”. אני מסביר להם בעדינות שקשה מאוד להצליח עם טענה כזו בבית המשפט, ושאין חובה משפטית שהשוטר ידבר יפה לאזרח. – “אז אני אלך למכונת אמת”, הם עונים, ואני עונה שפוליגרף אינו קביל בבית משפט.

מדוע בית המשפט נוטה להאמין לשוטרים?
“חזקה משפטית” הינה מונח משפטי, לפיו, יש להניח כנתון נכונותה של עובדה מסוימת, או קיומו של מצב עובדתי מסוים.

ישנן מספר נקודות מוצא, שמהן מתחיל המשפט, ואינן דורשות הוכחה.
אחת החזקות (הנחות) המשפטיות שקיימות בישראל היא חזקת תקינות המעשה המינהלי, או חזקת התקינות המינהלית. החזקה למעשה קובעת כי כל עוד לא הוכח אחרת, הרשות המינהלית פועלת בצורה תקינה ללא שיקולים זרים או מניעים פסולים. כלומר, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה מראש, עוד לפני תחילת המשפט, שהרשות המנהלית, במקרה שלנו זו משטרת התנועה, התנהגה כראוי, ובהתאם לכללים.

ההנחה הזו, של בית המשפט, ניתנת לסתירה על ידי הבאת ראיות מצד הנהג, שיצביעו על כך שהשוטר או משטרת התנועה, לא פעלו כראוי במקרה הנדון.
עם זאת, יש לזכור שבית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהרשות המנהלית פעלה כראוי, כל עוד לא הוכח אחרת. כך, שאם אין לנהג ראיות – הוכחות מוחשיות, עדי ראיה, וכדומה, שסותרות את גרסת השוטר, בית המשפט יטה לטובת השוטר.

חזקה זו פועלת גם על עבודתו של השוטר. בית המשפט רואה את השוטר כעובד ציבור המבצע את עבודתו נאמנה כל עוד לא הוכח אחרת. שוטר לא אמור לשקול שיקולים זרים באכיפת עבירות, כמו מוצאו של הנהג, מראהו, האם הוא עשיר או עני או אם יש הכרות מוקדמת בין השוטר לאזרח. שוטר אמור לאכוף עבירות ללא משוא פנים או שיקולים זרים. הוא רשאי להפעיל שיקול דעת באכיפה לגבי אילו עבירות לאכוף, אבל אסור לו לשקול שיקולים שאינם מן העניין.

נקודת המוצא הזו מקשה מאוד על הוכחת טענה לפיה השוטר שיקר או התנכל לאזרח על ידי רישום הדו”ח, כי בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהשוטר דובר אמת ואכן מעיד על מה שראו עיניו. כשמועלית טענה כזו על ידי נאשם, שואל אותו בית המשפט האם יש בינו לבין השוטר הכרות מוקדמת, האם יש בינם סכסוך אישי, שיכול להצביע על כך שהשוטר פעל ממניעים פסולים. התשובה בדרך כלל היא לא – האזרח פגש את השוטר באורח מקרי בדרך, ולכן בית המשפט מניח שהשוטר פעל בצורה תקינה.

שוטר כותב דוח. תמונת אילוסטרציה

דבר נוסף שמקשה על הוכחת טענת הנהג, היא העובדה שהשוטר הוא זה שרושם את הדו”ח, את נסיבות ביצוע העבירה ואת דברי הנהג. בתי המשפט נוטים לייחס חשיבות רבה למה שנכתב תחת “דברי הנהג”, ופעמים רבות הנהג סבור שאם יתנצל ויודה השוטר יוותר לו, וזה רושם את הדברים שאמר הנהג והם נחשבים הודאה באשמה. משפטים כמו “אני מצטער, תוותר לי” לא עוזרים לטענה של הנהג בבית המשפט שלא ביצע את העבירה.

אם הנהג אכן סבור שלא ביצע את העבירה, עליו לעמוד על כך במילים ברורות, ולדאוג שהדברים ירשמו בדו”ח של השוטר. אם לנהג יש טענה, עליו להעלות אותה בהזדמנות הראשונה, שהיא בדרך כלל השיחה הראשונית עם השוטר. יש לזכור גם שהשוטר כותב את כל הדברים שאומר הנהג מהרגע שנעצר, ולכן על הנהג לשקול בזהירות רבה את הדברים שהוא אומר לשוטר. טענות מאוחרות, שהנהג מעלה רק בבית המשפט, ולא נאמרו בהצהרה הראשונית יש משקל ראייתי נמוך. 

אז איך בכל זאת אפשר לסתור את מה שאומר השוטר?
כאמור, קשה מאוד להצליח להוכיח טענה שהשוטר משקר. לעומת זאת, קל יותר להוכיח טענה שהשוטר טעה, שאולי לא ראה את הדברים כפי שקרו או לא יכול היה לראות. קל יותר לבית המשפט לקבוע שהשוטר טעה, ולכן יש ספק סביר באשמת הנאשם, מאשר לקבוע שהשוטר שיקר. אם הנאשם יוכיח לבית המשפט, שלפי המיקום שבו טוען השוטר שעמד הוא לא יכול היה לראות את העבירה או שהיה יכול לטעות במה שראה, זה יכול להוביל לזיכוי.

דבר נוסף שיכול לעבוד לטובת הנאשם הוא סתירות בין דברים שכתבו שוטרים שונים על אותו אירוע, כפי שאדגים בהמשך.

הנה כמה דוגמאות מ”השטח”, מתיקים בהם טיפלנו:

פנה אלינו נהג, שהוגש נגדו כתב אישום על אי מתן זכות קדימה בצומת. זו עבירה חמורה של הזמנה לדין, שגם יש בצידה סמכות לקצין משטרה לפסול רישיון נהיגה במקום, בפסילה מנהלית ל-30 יום לפני משפט.
פקודת התעבורה קובעת עונש מינימום של 3 חודשי פסילה למי שמורשע בעבירה הזו. הנהג טען שהגיע מדרך השלום בתל אביב ופנה ימינה לרחוב הורודצקי. השוטר טען שבפניה הוא לא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע משמאלו בניגוד לתמרור המוצב במקום. הנהג טען שהרכב מימין היה רחוק יחסית ונסע במהירות איטית ולכן הוא לא הפריע לו או גרם לו להאט ולכן אין כאן עבירה.
בדיון ההוכחות בבית המשפט הוכחנו שיש סתירות בדברים שכתב השוטר לגבי התנהגות שני כלי הרכב, ובית המשפט קיבל את טענתנו שיתכן והרכב שהגיע משמאל האט ונבהל בגלל השוטר שעמד על הכביש, ולא בגלל נסיעת רכב הנאשם. בסופו של יום זוכה הלקוח מהאשמה.

דוגמה לסתירות בין שוטרים:

כנגד לקוח שלנו כתב אישום חמור על נהיגה בזמן פסילה. שני אחים יצאו ברכב מכפר יונה לכיוון מכללת רופין. אחד האחים היה בפסילת רישיון נהיגה, ולכן האח השני הסיע אותו למבחן במכללה. בצומת השרון סימנו להם שוטרים מתנדבים לעצור לבדיקת רישיונות, אבל הרכב לא נעצר והמשיך למכללת רופין. השוטרים רדפו אחרי הרכב, הגיעו עם הניידת למכללה, מצאו את הרכב חונה במקום, עם חלונות פתוחים, ובפנים מצאו ארנק של אחד האחים.
בדיקת תעודת הזהות במסוף העלתה שהוא נמצא בפסילת רישיון. השוטרים המתינו ליד הרכב וכשחזרו האחים לרכב הם נעצרו. נגד האח שהיה בפסילת רישיון הוגש כתב אישום על נהיגה בפסילה, בצירוף בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בבית המשפט העידו שני השוטרים המתנדבים – אחד העיד שעמד לפני הניידת, השני העיד שהשוטר הראשון עמד מאחורי הניידת. אחד העיד שראה בבירור את לבוש הנהג וזיהה את האח שנהג בפסילה. השני העיד שלא היה ניתן לראות את לבוש הנהג.
על עדות השוטר הראשון כתבה השופטת:
“לא שוכנעתי כי הפרטים אותם ציין העד אפשרו זיהוי מעבר לספק סביר של הנאשם כמי שנהג ברכב. הרכב חלף במהירות על פניו של העד בנסיעה אותה מתאר העד כנסיעה מהירה ופנה לנתיב הימני… קיים קושי לדעתי להבחין בפרטים מזהים של הנהג בעת נסיעה מהירה, פרטים אשר יש בהם כדי להבחין בינו לבין אחיו שישב לצידו… “.
השוטר הראשון העיד שנשמר קשר עין רצוף מרגע שהרכב זוהה עד הרגע בו נעצר. השוטר השני העיד שלא היה קשר עין רצוף, כי הרכב נעלם להם בין צומת השרון למכללת רופין. הראשון העיד שראה את הרכב נעצר בחריקת בלמים, השני העיד שהגיעו לרכב ומצאו אותו חונה.
על כך כתבה השופטת:
“אין מחלוקת כי לאחר שהרכב חלף על פני השוטרים המתנדבים נותק קשר העין עם הרכב, אלא שמתגלה סתירה נוספת בין גרסאות המתנדבים לבין חידוש קשר העין עם הרכב ועם נוסעיו…”. שני העדים נסעו יחד בניידת והבדלי הגרסאות הבולטים פוגעים במהימנותם…”.

לסיכום
בית המשפט נוטה להאמין לשוטרים. קשה לסתור את החזקה הזו על ידי טענה שהשוטר משקר, כי בית המשפט נוטה לראות בשוטרים משרתי ציבור שעושים את עבודתם נאמנה, וחייבים להגיד שרוב השוטרים אכן מבצעים עבודה נאמנה. הדרך לתקוף עדות של שוטר היא להוכיח כי השוטר לא יכול היה לראות את הדברים מהמקום בו עמד, או שיש סתירות בין דברי השוטרים השונים, דבר המעלה ספק לגבי מהימנות הדברים, ספק סביר שיכול להוביל לזיכוי הנאשם.

דרור כהנוביץ’ הוא עו”ד העוסק בדיני תעבורה במשרד עורכי דין לאה גולדמן, חובב רכב וכותב בבלוג “אב במשרה מלאה“.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו”ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו.

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.