מבחן דרכים סובארו B4 – הצד שלה ענת דניאל / הצד שלו גיל שגיב



השבוע, פוסט לא שגרתי – נסיעת מבחן על הסובארו B4 של הבוס, ובהשתתפותו!

ענת דניאל וגיל שגיב


הצד שלה


אז איך בוחנים רכב שבעליו יושב לצידכם? שאלה טובה – בעדינות בהתחשבות, ובדאגה למקום העבודה שלכם..

מאחור ומלפנים  



המסלול: רמת גן עד נצרת עלית וחזרה לגוש דן, כשבנסיעה חזרה, קיבלתי את ההגה לידיי, ואת מושב הנהג המפנק.

היתרונות הבולטים בסובארו, נחשפים בשניות הראשונות: עיצוב, איכות חומרים ונוחות. וכשאני אומרת עיצוב, אני מתייחסת לפנים הרכב, את החוץ אני פחות מחבבת.
גם בגרסה הבסיסית של הB4, אותה בחנו, יש שפע באבזור, מושבים רחבים ומרווחים מלפנים ומאחור, ובאיכות משביעת רצון.

מאובזרת בטוב טעם



מבחוץ, עיצוב הסובארו השתדרג יפה מימיי
 הלאגסי בסוף שנות ה80, ועדיין, יש עוד לאן לשאוף. כי אם בסקודה הצליחו להבריק עם עיצוב חדשני (כלומר להעתיק מפולקסוואגן), גם סובארו מסוגלים.
יצאנו לדרך, אני עם הרגל על הגז, שקולה וזהירה, דוושת הגז על הרצפה, האוטו נותר על 100 קמ”ש. אני מורידה ידנית להילוך רביעי, האוטו מתחיל לזוז.

עם פרטים טכניים אי אפשר להתווכח: נפח המנוע 2000 סמ”ק והספק של 150 כ”ס, אבל הרכב תכל”ס מרגיש הרבה פחות זריז וחזק. נתוני ההאצה מ0 ל100 בסביבות 11 שניות – סביר, ורעש המנוע רחוק מלרגש. ואם ברעש עסקינן, יש הרבה מזה: רעשי החוץ סבירים (תודה, באמת), אך בכביש משובש או בנסיעה על “באמפר” בדרך, נשמע רעש חלול של פח (סובארו) שאי אפשר לפספס. ולא רק תשמעו, גם תחושו פיזית את הקפיצה (מאד לא מומלץ לבעלי לב חלש ולבחורות ללא “תמיכה”). 
כל אלו, ללא ספק, משבשים את תחושת היוקרה של רכב המקוטלג בקטגוריית “מנהלים”.

יפה, אבל זריזה היא לא


ונחזור ליתרונות, כי יש כמה – הרכב מרגיש יציב על הכביש (יש ברכב הנעה כפולה, המגבירה את האחיזה באספלט), תיבת הילוכים אוטומטית רציפה, שמטיבה עם הנהג ויוצרת נסיעה חלקה יחסית.
תא המטען רחב ומרווח – מעל 470 ליטר, 30 ליטר יותר מהמתחרה סיטרואן C5, לדוגמא.



סך הכל, רכב בטיחותי, 5 כוכבי ריסוק במבחנים רשמיים של NCAP, וחוויית נסיעה טובה מינוס. צריכת דלק סבירה (10 קילומטר לליטר בנהיגה מתונה). ובקיצור, רכב שאבא שלי אולי היה נהנה לנהוג בו, לא אני.
למי כן V – לאבא שלי ולאבות אבותינו.
למי לא X – לי

יתרון – יציבות, אבזור, מקום.. ודגם הSTI של סובארו.
חיסרון – בולמי זעזועים מזעזעים, דירוג זיהום מהמאה הקודמת -11 מתוך 15, כן זה חשוב!
ומסקנה אחת – לא עושים נסיעת מבחן עם מי שמשלם לך משכורת.



הצד שלו

אז אחרי שקראתם את התרשמותה של מלכת הכביש מנפלאותיה של ה- B4 שלי – תשכחו הכל ותקשיבו לי.

לדעתי, ואחרי שנהגתי במתחרותיה הישירות העיקריות של הסובארו (מאזדה 6, פורד מונדאו, טויוטה אוונסיס) – המסקנה המתבקשת היא שהסובארו היא המכונית הטובה ביותר בקטגוריה, בלי למצמץ בכלל. נכון, לוקח זמן להתרגל למראה החיצוני הלא שגרתי של הרכב (אני, באופן אישי, אהבתי יותר את המראה של ה- B4 הקודמת – לוק ספורטיבי יותר, הרמוני יותר, חישוקי 17″ שריריים וישיבה נמוכה צמוד צמוד לכביש), אבל אחרי כמה ימים עם הרכב – מתרגלים למראה שלו ואפילו לומדים לחבב אותו. עיצוב הפנים ואיכות החומרים הם בסטנדרט גבוה מאד: המושבים תומכים, החומרים נעימים, בחירת הצבעים (ריפוד, לוח מחוונים) מוצלחת ורואים שהמהנדסים בסובארו שמו לב לכל הפרטים. יש אפילו נורת לד כחלחלה שמאירה את הקונסולה המרכזית באור רך ויוקרתי בשעות הלילה. שפע תאי אחסון, פלסטיק בגימור טיטניום מוברש שנראה איכותי, שליטה על מערכת השמע ועל בקרת השיוט מגלגל ההגה, מראות צד ע-נ-ק-י-ו-ת שלא משאירות מילימטר של שטח מת. ואני יכול להמשיך, אבל הבנתם את הכוונה.

לוח השעונים של הרכב מאד אינטואיטיבי וברור, ויש גם הפתעה – במקום מד חום מנוע קיים מד “חסכון” דלק, המציג בפניכם בכל עת את רמת צריכת הדלק של הרכב וממחיש ב- live עד כמה אתם חוסכים או צורכים. ממכר.

אחת מנקודות החוזקה של הרכב – המרחב הפנימי. הרכב פשוט מרווח, הן ליושבים מקדימה והן ליושבים מאחור. רוצים המחשה? לאחר שהרכבתי את ה- “סל-קל” של בני הפעוט על גבי המושב האחורי, הזזתי לאחור את מושב הנוסע הקדמי כדי לתמוך במושב הבטיחות. מרווח הרגליים של הנוסע במושב הקדמי נותר נדיב מאד, כאילו אין “סל קל” מאחור (להבדיל מהמצב בטויוטה אוונסיס, לדוגמה, שם הנוסע מלפנים נדרש לכופף את ברכיו בסיטואציה דומה).



מרחב פנימי מרשים



עד כאן ההתרשמות כשהרכב עומד. ועכשיו הזמן לבדיקה הדינאמית של הרכב:

הפלוס המרכזי, ומבחינתי העיקרי, של הרכב, הוא תיבת ההילוכים הרציפה שלו. תיבת ההילוכים הטובה ביותר בה התנסיתי בשנים האחרונות (וכמנהל השיווק של Avis, יצא לי לחוות לא מעט). הנסיעה חלקה, המעבר בין ההילוכים כלל לא מורגש, העברת הילוכים ידנית מתאפשרת באמצעות שני “משוטים” מצידי גלגל ההגה (לא צריך להוריד את הידיים או לשנות מצב בבורר ההילוכים), והתיבה עוברת ממצב העברת הילוכים אוטומטי לידני באופן כמעט “אינטואיטיבי” (לפעמים מצאתי את עצמי משתאה כיצד הרכב חזר למצב D בדיוק כשחשבתי על זה). היכולת לשחק עם ההילוכים בצורה הזו יוצרת זמינות כוח מיידית (רוצים לצאת לעקיפה? לחיצה קלה על משוט הורדת ההילוך, הרכב מזנק קדימה, ובגמר העקיפה הוא חוזר עצמאית למצב אוטומטי מלא), ואפשרות לבלום גם באמצעות ההילוכים בצורה קלה וטבעית מאד.

תיבת הילוכים רציפה – הפלוס המרכזי



כפי שענת כתבה, הרכב יציב מאד, בזכות הנעה כפולה סימטרית לכביש (ומכיוון שאנחנו לא מעודדים נהיגה פרועה, אני לא אחשוף מהי המהירות בה צלחתי את עיקול הגשר המקשר בין כביש מס’ 5 לאיילון דרום; מה שאני כן מסכים לחשוף זה שזה הרגיש לי הרבה פחות). פלוס נוסף, בעיקר לעכברי העיר בינינו, הוא יכולת התמרון של הרכב. רדיוס הסיבוב שלו מפתיע מאד בקוטנו, ומאפשר כניסה ויציאה גם למאתגרת שבחניות תל אביב (וכתושב מרכז תל אביב עד לא מכבר, מדובר בתכונה קריטית שעושה את ההבדל בין להגיע לעבודה בזמן ובין להמתין לגרר שיזיז את זה שחוסם לי את היציאה מהחניה). עד כדי כך נוח לתמרון הרכב, שכבר האמנתי שמדובר בקארמה חיובית במיוחד.

ולפני שתחשבו שאני בעצם סוכן סמוי של סובארו – יש גם כמה צדדים פחות טובים ברכב. הוא מרגיש “חלול” ולא מוצק, בעיקר כאשר הכביש הופך למשובש. מרגישים מאד, וגם שומעים מאד, את בולמי הזעזועים של הרכב, והנסיעה בכביש משובש אינה נעימה. גם בדור הקודם של ה- B4 הרגישו את מהמורות הכביש היטב, אך לפחות לא שמעו אותן. בנושא זה – פורד מונדאו ומאזדה 6 עושות עבודה טובה יותר, הן פשוט מרגישות מוצקות יותר.

מה עוד? רעש המנוע האופייני לסובארו ניכר, בעיקר כשהמנוע משייט מעל 3000 סל”ד ובכל נגיעה בדוושת ההאצה. יש “סוברואידים” שמכורים לרעש הזה, אני בעיקר אהבתי את השקט המשתרר בתא הנוסעים כשהרכב עובר מתאוצה לשיוט. לא מדובר בשאון מחריש אזניים, אך מדובר ברעש לוואי שאין במכוניות מקבילות.

השורה התחתונה שלי – רכב שהוא Totally Underestimated, תיבת הילוכים נפלאה ומרחב פנימי חסר תחרות.

למי כן V: למנהלים שרוצים להרגיש קצת מחוץ ל”עדר” ולנהוג ברכב שונה, עם עיצוב חיצוני לא שגרתי והתנהגות כביש ללא תחרות.
למי לא X: לכאלה שחושבים שכל רכב עם הנעה כפולה מתאים לדרכים משובשות או לשטח. הרכב הזה הוא הכי ההיפך.

ובנוגע למסקנה של ענת יקירתי על כך ש- “אבא שלי היה אולי נהנה לנהוג בה” – אני בוחר להתעלם באלגנטיות.



Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

8 תגובות

  1. אנונימי

    הביקורת של גיל הרבה יותר עניינית ומקצועית. ענת החובבנית מסכמת ללא טיעון משמעותי אלא כ"נראה לי" או "לא נראה לי". אפילו לא ציינתם מה רמת הגימור של הרכב ומה מחירו והאם יש תמורה למחיר. ככה לא בוחנים רכב!!

  2. אנונימי

    לאנונימי מהתגובה הראשונה: ענת לא מתיימרת להיות כתבת רכב מקצועית, אנא קח את הדברים בפרופורציה וכיף.
    חג שמח
    ליעד.

  3. אחד שקרא את הבלוג

    לאנונימי – אם תטרח לקרוא שוב את התשרמותם של ענת וגיל, אתה תראה שאין שוני ביניהם. ענת כתבה בצורה עניינית, גיל כתב בצורה ציורית יותר. לא צריך ככה לעקוץ. תזרום אחי …

  4. קרן

    אני התחברתי לכל מה שענת כתבה.
    היא מדברת אליי בשפה שלי, ובדרך שאני מבינה.
    "לא ציינה את רמת גימור האוטו",זה מבחן בהנדסה פה?..
    נעים לקרוא אותה, מרגיש לי כאילו כרגע נהגתי על סובארו B4, (אה, גם הבחור עושה עבודה יפה 😉

    קרן

  5. קורא נאמן

    כל מי שקרא כמה מבחני רכב וגם את הבלוג הזה, מבין שלא מדובר במבחן בסגנון מגזין "אוטו" אלא בהתרשמות של בנאדם "רגיל", כמוני כמוך, מהרכב. לפעמים – הפידבק המעשי והפשוט הרבה יותר חשוב לאנשים שחושבים לקנות רכב כזה, מאשר "מהי התאוצה מ- 0 ל- 100" או "באיזה סל"ד המומנט זמין" וכו'. וזה מה שאני אוהב בבלוג הזה – את "גובה העיניים". ולענת – שיחקת אותה שהבאת את הסקירה של המנהל שלך, כי יצא שיש כאן דעות שונות, וזה יוצר תמונה מקיפה יותר. רק בפעם הבאה אני ממליץ לעשות את זה עם מישהו שלא עובד איתך… :-)…

  6. איתי

    אנונימי (ההוא מלמעלה) בוא תנסה לצאת מהקופסא הנדושה: ענת מציגה פה חוויה, אותנטית, אישית. כותבת, באופן זורם, שמה על השולחן את עצם הקונפליקט בינה ובין הבוס, והכביכול סיכון ב"אובדן מקום העבודה", מה שיוצר מצב חמוד לאללה. לי היא בטוח גרמה לחשוב פעמיים. בטח לאור זה שעברה אצלי באיזשהוא שלב ה-B3, ושאלתי את עצמי משהו כמו: "מה? זהו? זה הכל? ", כי אותה B3 לא סחבה, אבל המנוע שלה צרח ואיים להתפקע. ככה שזה די מסתדר לי על ה B4, שבסופו של דבר שתיהן מאותו בית יוצר. מה זאת הקביעה הזאת "לא עניינית"? כי היא לא מסכימה איתך? כי היא מעיזה לצאת נגד ההגמוניה של סובארו? אני דווקא מאד נהנה לקרוא. מאד ענייני! בסופו של דבר מתאר חוויה וזה מה שעובר לקורא. בדיוק כשם שכשנוהגים ברכב – בסופו של דבר, מעבר להגעה הטכנית ממקום למקום – יש שם חוויה – גם החוויה שמעבירה אותי הכותבת נעימה ועניינית. אחול שלוק עניינית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.