נוסעים לאכול: מסעדת טנדורי (אוכל הודי) – הרצליה
פותחים את השנה וחוגגים את תחילת שנה הלימודים בערב קולינרי ורומנטי במסעדה הודית – טנדורי (הרצליה) – סקירת לייף סטייל – אוכל
הגענו לטנדורי בהרצליה פיתוח, ברחוב משכית, בשעת ערב שקטה. אזור התעשייה השוקק הזה, אליו אני רגילה להגיע לאסוף רכבי מבחן מסוכניות הרכב השונות, מקבל פנים אחרים לגמרי בשעה הזו. חיפוש החניה הופך להיות קל ונוח, בכחול לבן וללא תשלום. ושקט, שקט ונעים פה בסביבה. בכניסה למסעדה אורות קטנים מקשטים את חלון הראווה, ורינה, רינה פושקרנה (הבעלים, הראש והחזון מאחורי טנדורי), מקבלת אותנו בכניסה בחיוך ואדיבות.
על השולחן, שהוזמן מראש, נר עדין וקטן, כוסות יין , צלחות סכום ומפיות, סלט גדול במרכז, מטבלים הודיים עסיסיים ויוגורט (קרד), כזה שמוגש כמו טחינה בכל מסעדה ישראלית, לצד האוכל, ומתאים לכל מנה שמוגשת ותוגש בהמשך. השולחן היה מזמין, האווירה במסעדה נעימה, והשירות האדיב הפתיע אותנו מהרגע הראשון שדרכנו במקום. הצצתי ב”אני מאמין” של טנדורי – לראות את האורחים במקום מחייכים, ושבעים מאוכל הודי משובח. “אוכל שמח” בן הזוג שלי היטיב לתאר את האוכל שזרם לשולחן שלנו. “כל מנה בצבע”.
כאוכלת דגים ובת זוג לצמחוני, היה לנו ברור שהגענו למקום הנכון. בחרנו מסעדה שנוכל לחגוג בה את הראשון בספטמבר – תחילת שנת הלימודים, והגן של הילד. מסעדה שנוכל שנינו ליהנות משפע ומגוון של אוכל טעים. האוכל ההודי מתאים לחיך של שנינו, כשבן הזוג מסוגל ליהנות גם מחריף, ואני עוצרת באוכל פיקטני/חרפרף, לכל היותר. רינה ביקשה לדעת מה הכיוון שלנו, ובשני משפטים “תפרה” לנו תפריט שיתאים לנו בדיוק. לא היה לנו ספק שהיא תקלע בדיוק לסוגי המנות שאנחנו רוצים לאכול… היא ראתה ואירחה עשרות אלפי סועדים ביותר משלושה עשורים ב”טנדורי תל אביב”, וקרוב ל-28 שנים ב”טנדורי הרצליה”. בישלה ויצרה סדרות של מוצרים שיצאו מפסי ייצור והגיעו לכל בית בישראל, הופיעה בתכניות אוכל, ואין אדם אחד מהדור שלי ושל ההורים שלנו, שלא מכיר את עשייתה והאוכל של רינה פושקרנה.
על היותה אישה אצילה, מקסימה, ועל סיפור חייה, שזכיתי לשמוע “על רגל אחת”, אני לא ארחיב כאן. יש שלל פרסומים על העשייה שלה וקידום האוכל ההודי בישראל. היא עשתה לאוכל הזה שירות כמו שאף אדם אחר לא עשה בישראל, והכל בשתי ידיים.
לסלט איתו פתחנו את הארוחה, הצטרף לחם נאן חם וממולא בירקות. אני זיהיתי אפונה, תפוח אדמה וקשיו. באגוזי הקשיו הנהדרים אגב, עוד אתקל בהמשך. אני חושבת שאחרי שחיסלנו את הנאן, התחלנו להרגיש את הכפתורים נפתחים במכנסיים, ותהינו איך נמשיך מכאן. המנות הראשונות, או שמא השניות, הגיעו – מנת דג טיקה וגבינת פניר צלויה עם ירקות, שחיסלנו בדקות. הגבינה ההודית היא מעדן לצמחונים/טבעונים. ועם התבלינים והצלייה, היא פשוט יוצאת חמה ועסיסית ומפוצצת. מנת חלבון עשירה מאד, ומומלצת מאד (למעשה, אחת מ-3 המנות שהכי אהבתי בארוחה). הדג היה לי טעים מאד, עשוי ומתובל במידה הנכונה, וגם לא רע עם היוגורט בצד.
מגש גדול התקרב לכיווננו… לחם מהביל ו6 קעריות מעטרות אותו, כל אחת עולם ומלואו של טעמים: ועם תבשיל אחד ומיוחד שכבש אותי בביס הרותח הראשון – מלאי כופתה – כופתאות ברוטב שמנת קטיפתי, עם קשיו ותבלינים. זה טעים! וזה מפוצץ, ובביס הראשון זה מאד הזכיר לי את ה”גונדי” הפרסי, שעשוי מקמח חומוס, בין היתר. בין התבשילים היו גם פלק פניר – תרד וגבינה ביתית, שגם מאד מאד אהבתי. בכלל התאהבתי בפניר (גבינה הודית שמזכירה מאד טופו), דאל – נזיד עדשים שחורות, מנה הודית מסורתית.
תבשיל על בסיס אורז בסמטי, שהיה צמחוני ומלא בירקות, בו זיהיתי ירקות גינה וגם ירקות שורש. קערית ובה אלו גובי – תבשיל תפו”א וכרובית, ועוד ועוד, והכל חי וערב לחיך, ויחד עם התבשילים אי אפשר להפסיק לאכול את הלחם המסורתי, את הנאן, והצ’אפטי (פיתה דקה). ובין לבין אני נוגסת בבצל הסגול החי והמתקתק, חתיכות גדולות ממנו (ולא מעזה לגעת בפלפלים הירוקים החריפים בום שלב), והכל מאד מאד טעים בבטן, וכבד לא פחות.
הקארי הכתום, כתום עז, והצבעים האדומים, והירוק של התרד, כולם עזים וקופצים מבעד למנה. זיהיתי הרבה קווים מקבילים בין המטבח ההודי לפרסי, מטבח שאני מכירה ואוהבת מבית אמא. הדגש על מרכיבים הטבעיים, אופן ההכנה הבריא יותר – פחות טיגון ויותר בישול ואידוי. כמו גם באפיית הלחמים, קמחים בריאים מלאים באפייתים השימוש בשמן מופחת. העובדה שאוכלים לצד האוכל העיקרי בצל גדול חי חתוך, עובדה ששימחה אותי מאד. אין אוכל שאני לא אוכל עם בצל בבית. גבניות בצל, שמן זית וטחינה הם אבות המזון שלי.
לא הייתה מנה שלא אהבתי בכלל. את מנת העדשים השחורות פחות אהבתי, כי כשהגיעה אלינו לשולחן, טעם הקינמון שבה היה חזק לי מדי. אבל, הטעם הזה מתנדף ומתערבב בצורה טובה ומאוזנת בהמשך. אם אתם מזמינים הביתה אוכל, המנה הזו בעיקר, תהיה טעימה שבעתיים ביום שלמחרת. קחו את זה בחשבון. מצחיק, שדווקא הכופתאות, כמו אלה של המלאי כופתה מאבדות את קסמן במקרר. כמו כל מנה קסומה אחרת שהמקרר “הורג”. אי אפשר לוותר על החוויה של סעודה במקום אקזוטי ורב טעמים כמו בטנדורי. יכול להיות שבפעם הבאה אחטא ואזמין אוכל אלי הביתה, אבל זה לעולם לא יחליף את התחושות שיש בישיבה במקום.
שתינו משקאות קלים. אני ובן הזוג לא בענייני אלכוהול, וויתרנו מרצון על יינות, שאין לי ספק שהיו משתלבים היטב בארוחה, ואפילו מקלים על תחושת הכבדות. מצננים את הטמפרטורה הגבוהה של התבשילים, ומאזנים אותה עם טעמים מרירים וחמצמצים מעט. עשיתי לעצמי חשק ליין לבן עכשיו. רצף הגעת המנות היה מדויק. השירות היה נפלא ומהיר, ושמחתי שלא נתנו לנו “להתייבש” לרגע עם שולחן ריק, ללא אוכל או נשנוש. ישראלית…
והנה, המנות האחרונות לא איחרו לבוא – קולפי – גלידה על בסיס חלב, עם טעם בולט של טחינה, שאני מאד אהבתי, וסוג של אטריות שקופות שניתן למצוא בקינוח אחר, פרסי, שנקרא “פלודה”. מושלם. הקינוח השני, אותו בן זוגי מאד אהב, ואני פשוט לא הצלחתי לאכול יותר מכפית – גולב ג’מון – כדורי גבינה דחוסים ומתוקים המוגשים עם סירופ סוכר ומי ורדים.
ביום רגיל בסיטואציה רגילה, אני חושבת שהמלאי כופתה, האורז הבסמטי עם הירקות, הגלידה והצ’אי מסאלה הנפלא, היו “סוגרים לי את הפינה”. אבל בינינו, אי אפשר להפסיק לטעום את האוכל ההודי. הוא כל כך עשיר, שמח ומעניין, שזה לא הגיוני להשאיר אותו על השולחן. לא התביישנו הפעם וחיסלנו פשוט את כל המנות, ורינה כמובן לא פספסה את זה. סמיילי צוחק בקול רם ומובך גם יחד…
רגעים ספורים לפני שהלכנו, שקית ענקית מוגשת לנו עם חיוך, “זה בשבילכם” – שקית מלאה בתבשילים שאהבנו, כמו שאימא שולחת לילדים שלה אוכל חם ואוהב אחרי ביקור בבית בשבת.
טנדורי הרצליה – המשכית 32 הרצליה פיתוח
0
עשית לי חשק