רכב ולייפסטייל: אופל אינסיגניה החדשה והחיים הטובים
48 שעות עם רכב המנהלים של אופל בדור החדש, אופל אינסיגניה - על נוחות נהיגה, סטייל והחיים הטובים
שילוט גובה פני הים, בצדו הימני של הכביש, מספר קילומטרים אחרי מעלה אדומים, מרמז לי כי אני מתקרב לים המלח, מצדו הצפוני. עוד כמה רגעים, אפנה שמאלה, ואתחבר לכביש 90, אחד הכבישים המסוכנים, אך המעניינים והמהנים ביותר בארץ, מרחב עצום ויפהפה, הכי קרוב לחו”ל (ירדן), הכי קרוב לטבע (על כך עוד מעט).
מחד, מגרד את ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, מאידך, עוד אקיף את הכנרת, בדרך לצפת, או יותר נכון בירייה, צמוד ליער בירייה, היער השני בגודלו בישראל.
מצד שמאל, מכוניות של הרשות חונות לצד שוק מלא בכדי חרס, עציצים ומוצרים, הכי קרוב ל”שוק הבדואי”, מפעם, או לתקופה ההיא, שבימי שבת, ישראלים היו עושים קניות בעזה. נראה ששום דבר לא השתנה, לפחות כאן, שלטים בעברית קלוקלת, שלטים בערבית, על פניו ישראל, ומצד שני, סוג של דו קיום, שאף אחד לא מדבר עליו.
בימים אחרים, עם אקדח צמוד לאגן, אולי הייתי עוצר, אבל אני ברכב חדש במראה ספורטיבי, בצבע שחור, קווים נקיים מתעקלים במראה שמושך את העין, ויש לי עוד כמה קילומטרים נטולי ניידות, הבחירה לא הייתה קשה, סחטתי את הדוושה והמשכתי הלאה, בחיוך.
זו אמורה להיות גרסת הכניסה של האופל אינסיגניה, “רק” 1.5 ליטר, טורבו. 25.5 קג”מ המומנט זמינים כבר ב-2,000 סל”ד, כיאה למנוע טורבו שמכבד את עצמו, מהשנים האחרונות, 165 כ”ס. בגרסה הבכירה יותר, מתחת למכסה המנוע, יש מנוע 2.0 ליטר טורבו, עם מומנט של 40.8 קג”מ, הזמין ב-2,500 סל”ד. שמים וארץ, אבל רק אם תבחנו את שתי המכוניות, אחת אחרי השניה. גרסת ה”בסיס”, הצליחה לסחוט מספיק חיוכים, גם מחובב מנועים אטמוספריים כמוני, אלו שבדרך כלל מגיעים עם שישה צילינדרים.
אני מנסה להבין מה בדיוק גורם לי להתלהב, הרי עדיין מדובר על מנוע 1.5 צנוע, אבל השילוב של המהירות התלת ספרתית המוקרנת על החלון (תוספת בתשלום), ההגה המדויק, שתורם לא מעט לתחושה הספורטיבית של הרכב הזה, תיבת ההילוכים הנהדרת והמסאז’ בגב התחתון (תוספת בתשלום), אנדראה בוצ’לי ואד שירן (Perfect Symphony) ברמקולים, היו מדויקים כמו תוספת אננס בפיצה, נוטפת רוטב, על שם המדינה ה-50 של ארה”ב.
בתומר, החלטתי לעצור להפסקה. זאת אומרת, בלוטות הטעם שלי, החליטו בשבילי. אם השלט של האננס, מצד שמאל של הכביש, עוד גרם לי לחשוק בחופים של הוואי, לחנות של תמרים, בתוך מבנה בטרפלייס, כבר לא יכולתי להיות אדיש. חנות שלמה של תמרים, מכל המינים והסוגים, באריזות, מוצרים אורגניים ודברים שגורמים לך להבין שבשר זה לא טעם החיים (בדיוק לעשר דקות). קניתי חבילה, ולאחר שהתעניינתי, גם קיבלתי הסבר איך לחזור דרך המושב לחוות האננס.
עשר דקות אחר כך, אני “מגהץ” שביל משובש, ללא שום בעיה, בדרך לקרטון אננס, תוצרת הארץ. נכנס למשק צדדי, העובדים במקום לוטשים עיניים. מאה שקלים מחליפים בעלות, ושישה אננסים קטנים בקרטון, מוצאים דרכם לתא המטען הענק. “איזה רכב זה?”, שואל הבחור, ומקבל תשובה “אופל אינסיגניה”, “אה… אופל… יפה יפה…”, מספר דקות אחרי, אני על כביש 90, מחכה לרגע שאגיע, מנשנש תמרים, ומתלבט איפה אוכל הערב.
היא מאובזרת. מעבר למקום לטעינת אלחוטית (Opel Free-Charge) בין המושבים, המערכת תומכת ב-Apple Car/ Android Auto, בחיבור הטלפון הנכון. אבל זה לא נגמר פה. כבר בגרסת הבסיס אנו מקבלים מערכת מולטמדיה מובנית מקורית 8″ (מסך מגע), לצד מערכת התנעה חכמה (ללא מפתח), מצלמה אחורית, ומערכת ה-Opel Eye, מערכת הבטיחות של Opel. יש כאן ACC (Adaptive Cruise Control) לשמירה על מרחק בטוח מהרכב מלפנים (כולל האטה והאצה), תיקון סטיה אקטיבי מנתיב ובלימת חירום אוטומטית מתחת ל-40 קמ”ש.
בדגמים המתקדמים (וכתוספת ברחב המבחן) ישנה גם ה-Bird Eye, שילוב מצלמות 360 מעלות לחניה ותמרונים בטוחים במרחבים צרים. אם תעלו לגרסת ה-INNOVATION, תגלו שקיבלתם מושבי עור (רכב המבחן), חימום מושבים קדמי ואחורי, חלונות אחוריים כהים, חישוקי 18″ (במקום 17″) ושליטה חשמלית על המושב (חצי חשמלית). כמה יעלה התענוג? תוספת של כעשרים אלף שקלים לדגם הבסיס. הגרסה הזולה יותר (תוספת של כשמונת אלפים שקלים לדגם הבסיס), אמנם מספקת מושבים משולבי עור ובד, ללא חימום הישבן ושומרת על החישוקים המקוריים, אך כוללת חלון שמש. שילוב מעניין למדי.
המבטים בכביש הופכים נוכחים יותר ויותר, האופל אינסיגניה מושכת תשומת לב, הרבה מעבר למצופה מהקטגוריה. היא נראת הרבה יותר גדולה מהמידות האמיתיות שלה, 4.9 מ’ אורך, 1.86 מ’ רוחב ו-1.45 מטר גובה. קווי המתאר מתאים, כי היא נראת שייכת לקטגוריה בכירה בהרבה. מתקרב לכנרת, לקראת השקיעה ושם לב שכלל לא התעייפתי. האינסיגניה עברה בהצלחה את המבחן החשוב ביותר לרכב מנהלים, כמעט כמו בפרסומת של חברת התעופה, קתאי פסיפיק, מראשית שנות התשעים, “Arrive in a better shape”.
תוך פחות משתיים עשר שעות, בשש בבוקר, קצת אחרי הזריחה, אני מתכנן לקחת את האינסיגניה לצילומים ביער בירייה. עד אז, מנוחה. החנתי את הרכב לצד המדרכה, קצת אחרי הכניסה לביריה. אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים את שם הישוב מדובר על סוג של פברבר של צפת, הנושא שם דומה לישוב יהודי מתקופת הבית השני. אם חשקה נפשכם בקצת היסטוריה, סמוך לישוב מצויה מצודת ביריה, שבה התחוללו האירועי המכוננים של “העליה לביריה”, שהיוו סמל למאבק בשלטונות המנדט, בדרך להקמת המדינה.
אבל היסטוריה לחוד והנאה לחוד. הנסיעה ברכב היית מהנה וחיפשתי מקום שישלים לי את החוויה. בחרתי ללון ב”מול המצודה”, מתחם צימרים מאובזר, הכולל בריכה מחוממת ומקורה, בריכה חיצונית אינטימית, ג’קוזי ספא, בקתה ויחידות אירוח עם מרפסות, בכמה מפלסים. בחרתי בבקתה החיצונית, וכבר בדרך, הבנתי שהייתי צריך לבוא עם חברים והילדים. הטרמפולינה הגדולה בחצר, שולחן הסנוקר, טניס שולחן ואפילו משחק “כדורגל שולחני”, לא השאירו מקום לספק – כיף פה, מאובזר פה, נחמד פה… ככה עושים חיים.
רבע שעה אחר כך, כבר הייתי בג’קוזי, הצמוד למיטה, בבקתה רחבת הידיים. שקט. מים חמים מבעבים, לצד כוס יין לבן, הם בהחלט התחלה של ערב מהנה. נזכרתי בתמחור של האינסיגניה, מתחיל מ-169,000 ₪, לגרסת הבסיס (1.5) ברמת אבזור (ENJOY) וקופץ למעל 289,000 שקלים לגרסה המשודרגת עם המנוע הבכיר (2.0). גרסת הבסיס, מספיק בהחלט, לרובנו. היא נעימה, תיבת ההילוכים (6), משודכת היטב למנוע הצעיר בהיצע, ויחד הם מספקים חבילה מעניינת, שיכולה להתחרות בקלות ברכבי הקטגוריה. האם שווה לשלם פרמיה של כמעט 100 אלף שקלים עבור הגרסה הבכירה? תצטרכו למצוא תירוץ טוב מספיק, כי מבחינתי, זה מיותר.
שש בבוקר, מזכיר לעצמי להיכנס לתדלק, בעוד שעתיים, כשאהיה כבר בדרך לדרום (שוב כביש 90), אבין שאחד היתרונות של האינסיגניה בגרסה הצנומה הוא צריכת הדלק. צריכת הדלק שלי עמדה על 13.5 ק”מ לכל ליטר, רובם בנסיעה בכביש מהיר. צריכה מעולה לרכב מנהלים, הגם 1.5 טורבו. אבל קצת לפני שהנורה נדלקת, אני כבר ביער ביריה, מחפש מקום לחנות, ליד העצים ומבין שגם פה, יש תושבים שמטיילים ברגל, בנוף הציורי, בשקט הגלילי, שאמנם מרגיש חורף, אבל נראה כמו ראשית הסתיו. כמויות של עלים לצדי הכביש, שראה ימים טובים מאלה, ואני מגהץ את המהומורות, בלי יותר מדי תלונות.
יש כמה דרכים לרדת לדרום הארץ, מצפת. המהירה ביותר תהיה כביש 6 עד לצומת להבים. ועדיין, משהו בי מסתכל על השעה, ואומר לעצמי, כביש 90. בוחר בפרנק סינטרה, משתיק מעט את המזגן וצולל למחשבות… שעתיים אולי פחות אחרכך, אני בים המלח, במקום לברוח ימינה, אני בוחר לאגוף, הייתי רוצה לעצור, לצלם את הרכב, אבל אין איפה… ובמקומות המעטים אחרי עין גדי, השלטים מספרים סיפור עצוב… בולענים… סכנה, איזורים שלמים נטושים וקילומטרים של גדרות.
העליה לערד, לא השאירה מקום לספק. סוף סוף הבנתי למה כולם מסתכלים על האינסיגניה. אופל היא לא הבחירה השכיחה ביותר לרכב מנהלים. אסטרה, בקטגוריית המשפחתיות, שכיחה הרבה יותר על הכביש. האדם המעוצבת ואפילו המוקה, אינן מחזה נדיר. אבל האינסיגניה, מזכירה מהצד גרמניות אחרות שעולות כפול, ושייכות לקטגוריות יקרות בהרבה. ואז מתגלה הסמל של אופל.
אופל הפתיעה גם אותי. הרבה זמן לא נהנתי מנהיגה, פשוטה, נקיה, כבישים עקלקלים, יש שיאמרו “לא קלים”, רק בשביל לבלות עוד קצת זמן עמה. חווית נהיגה? בהחלט. זה לא רכב מרוצים, זה אפילו לא רכב ספורטיבי, אבל לעם היושב בציון, אף פעם לא הפריע לקנות ג’יפ כדי לנסוע על שבילים, כך שאינסיגניה, היא בהחלט מתחרה ראויה על הכיס שלכם, בדרך לאולם התצוגה, לבחור את מכונית המנהלים הבאה שלכם.
follow and like
0