רכב צמוד: מתחילים להתרגל לטויוטה אייגו

– שלום, נעים מאוד, אדם.
– נעים מאוד, אני אייגו, הקטנטונת לבית טויוטה, אחות תאומה ל-C1 ו-107, אנחנו שלישיה (לא זהה).

שלב ההיכרות מאחורינו. התיישבתי, זאת אומרת, ניסיתי להתיישב במושב הנהג בטויוטה אייגו, רכב מיני כאמור, אבל ההגה הפריע לרגל שלי להיכנס. לא נורא, אני קול, הזזתי את המושב אחורה, עד הסוף, והתיישבתי. כלומר, ניסיתי להתיישב בבת אחת, אבל בן אדם במיימדים שלי (1.93 על … רוחב), צריך קודם להכניס את רגל ימין, אחר כך את רגל שמאל, ואז להושיב את הגוף ולהתמקם.

אז התמקמתי ברכב כמו בכל רכב שאינו לנדרובר, בקושי, אבל זה יכול לקרות אם יש אופציות כיוון מושב והגה. רק מה, פה, באייגו, ההגה לא עולה מספיק למעלה. אבל אחרי שהתיישבתי וקירבתי מעט את המושב שלי קדימה, כדי להגיע לדוושות בנוחות, הבנתי שזה מאתגר הסיפור הזה עם האייגו, אבל זה לא כזה נורא. היא יותר גדולה מבפנים, ממה שנראה מבחוץ, ולא ציפיתי שאשווה את הטויוטה אייגו לטרדיס של דר הו.

אבל זה כך. התיישבתי, בנוחות יחסית, כיוונתי את המושב דמוי הספורט (יחידה אחת, ללא משענת ראש נפרדת אלא משולבת במבנה הכסא), לחצתי על הברקס והנעתי את המנוע של הרובוטריק הקטן. מסך ה-7 אינץ׳ הפנימי, המשולב במערכת ה-Apple Car Play (והמקבילה לאנדרואיד) מתחבר היטב לטלפון שלי (Iphone 7 Plus) ותוך דקה כבר הייתי בדרך החוצה מהחניה של טויוטה לכביש המהיר.

האמת? היא מרגישה קלילה, עד שמנסים להאיץ בו עוד. וכבר מזמן לא משכתי כל כך הרבה מבטים מעוברי אורח ברחוב, כמו שאני נוסע במיני הזו עם הגג פתוח…

בתוך האידיליה הזו משהו הפריע לי – יד ימין שלי נותרה באוויר. טויוטה שכחו מהדבר הבסיסי ביותר – משענת יד לרכב. להמשיך ללא משענת יד זו לא אופציה מבחינתי, אז קדימה להדר רוזן, לקחת משענת יד. תוספת חיונית.