הדרכת נהיגה והתנהגות: אימון אחד-על-אחד עם חגי פארן SimRace
מהאימון (המנטלי) עם חגי פארן יצאתי עם לא מעט תובנות ומחשבות. איכשהו הם התפוגגו ברגע שהתנעתי את הרכב ויצאתי בחזרה לג’ונגל הכבישים התל אביב. התובנות חלחלו לאט, ימים אחרי. נהיגה, שזה הדבר הכי טבעי לי, ונכון לי, לתחושתי, זה אחלה, אבל נהיגה בתוך מבוך של כבישים, רמזורים, נהגים אחרים, הולכי רגל, רוכבי דו גלגלי, קורקינטים, בעלי חיים, רעש מסביב, זה חתיכת דבר לא הגיוני, ככל שמעמיקים בזה יותר. אם תחשבו טוב על הסיכויים שמשהו יקרה בנסיעה הבאה שלכם בעיר, יכול להיות שתרצו להימנע מלצאת אליה בכלל.
חגי מציין את העניין הזה, לא בכדי להרתיע אותי מהנהיגה והנסיעה בכביש, אלא כדי להביא אותי, וכל אדם, נהג, נהגת באשר הם, למודעות מלאה, גבוהה כמה שניתן, לעירנות כלפי הדבר הפסיכי הזה, וגם לצניעות. צניעות ממקום של להודות ולהגיד, “אני לא יודע/ת הכל”, ואני פה כדי לפתוח את הראש וללמוד.
יצא טוב, כי אני, אם משום צניעות סבירה שיש בי, או אולי יכולת להקשיב ואהבה ללמידה, הייתי כל כולי אוזן. באתי כדי לשמוע מה יש לחגי להגיד, ויש לו הרבה. אחרי עשור שבו הדריך אנשים וקבוצות אנשים לנהיגה בטוחה וטובה יותר, אם באימונים מנטליים או מעשיים, פארן מגיע לנקודה דיי שבעה בחייו המקצועיים, שזו הוא יודע בדיוק במה הוא טוב ומה הוא רוצה לעשות. משיחה לסמול טוק, קשה לפספס כמה הוא מכיר אנשים, “מכיר” את התגובות האינסטינקטיביות של אנשים, את המשפטים והתשובות השגורות שיבואו אחרי שאלה כזו או אחרת. ויודע גם להזיז אותם מנקודת הנוחות שלהם, ולשנות את התגובה ואת ההתנהגות שלהם, דיי בקלות.
רק על עצמי אני יכולה להעיד
הרבה זמן אנחנו מנסים לקבוע הדרכה. הוזמנתי להדרכות מעשיות במסלול, שלא יצאו לפועל, ואיכשהו עכשיו, כשמדובר בהדרכה, הכשרה אפילו, שהיא אחרת לחלוטין, בתוך המשרדים החדשים של simrace, הכל יצא מדויק ונכון. הגעתי לתל אביב, לבניין FIVERR, מבנה הייטקיסטי למדי, כמו גם האנשים שישובים בכניסה, בבית קפה שבו, ובבניין, חגי משתלב שם יופי, ומסתובב קצת כמו הפרופסור המשוגע-גאון של הבניין. כולם מכירים אותו, ועושים איתו מן לחיצת יד קולית כזו, שכנראה רק בנים עושים.
במשרדים החדשים, ממש מהחודשים האחרונים, הכל מתוקתק ובמקום, ומקושט בגביעים, בפינות אימון ייעודיות, ופוסטרים של אלופים מוטוריים על הקירות. האווירה לגמרי נכונה למקום ולייעוד. תוך כדי שיחה, אני סקרנית לדעת מה זה האימון הזה, רק לא יודעת עדיין שהוא כבר התחיל וחגי כבר מעביר אותי תהליכי חשיבה. אהבתי והערכתי מאד את היכולת שלו להתנתק מה-כ-ל, ולתת מעצמו 100%. פוקוס מוחלט באימון ובמאומנת. אומרים מאומנת, כן?
אחרי שיחה על מה זה נהיגה, ההבדלים בין אימון נהיגה מעשי ותיאורטי, על תאונות דרכים, לא עלינו, ומה אפשר ורצוי לעשות כדי להימנע מהם – אימונים! חגי ביקש לדעת עלי יותר, על העשייה שלי, על “מלכת הכביש”, ובכמה משפטים, הצליח להבין מי אני ובמה צריך להתמקד. גם אם לרגעים זה הרגיש כמו טיפול פסיכולוגי, זה היה לגמרי מדויק ונכון לאימון.
הגיע הרגע לשבת על הסימולטור, שלושה מסכים ומושב נהג ספארקו מפנק. כיוון מושב והגה אחרונים, מסלול ישר קצר, עם קו בלימה אדום, עליו אני צריכה לעצור בדיוק. יאללה, הגיע הזמן לראות איך אני נוהגת, בדגש על בולמת, ועל מה אני שמה דגש בנהיגה. הנה, על הפעם הראשונה, גילוי מרעיש, אני בולמת עם רגל שמאל. איך למה, חגי מתעניין, ואין לי תשובות בשבילו. לפעמים אני משתמשת ברגל שמאל לבלימה. הוא מבחינתו מרוצה. זה לא דבר רע בכלל.
שוב ושוב ושוב, אני בולמת רגע לפני הקו, ולא עליו. איך משפרים את זה, מחפשים עצמים/חלקים במסלול שצמודים לקו הסיום, שברגע שאראה אותם, אדע שזה הרגע לבלום. והנה, כבמטה קסם, בפעם הראשונה שאני מחפשת את הצמיגים שקרובים לקו הסיום, ובולמת, אני בולמת בדיוק על הקו. ממש תחושה של ‘שלום כיתה א’ בבית ספר לנהיגה.
התרגיל הבא, לסיים כמה שיותר במסלול סללום. אני מנסה שוב ושוב ושוב, ומשפרת קלות, אבל עדיין לא זמנים שראוי לציין. חגי מסתכל עלי, שואל מספר שאלות בסיסיות בנהיגה, מבקש ממני לשחרר זרועות, להתסכל קונוס אחד קדימה, ולא על זה שאני צריכה לעבור באותו הרגע, וברגע שאני “מרימה עיניים קדימה”, הזמנים התקצרו. כמה פשוט, כמה ברור, כמה ידעתי, ולא עשיתי. אז הנה תזכורת, לאיך נוהגים. מ-ב-ט ק-ד-י-מ-ה, לעבר הנקודה אליה אנחנו נוסעים.
התרגיל הבא כלל עבודה, אימון, על שדה הראייה שלי, יש נורות אדומות שנכבות במגע, שמסודרות על הקיר משני צדדי, והן נדלקות בדפוס כלשהו, ואני אמורה לעמוד באמצע, לאתר את הנורות שנדלקות משני הצדדים ולכבות בזמן כמה שיותר. חגי מזניק אותי, ונותן לי לעשות את הטעויות שלי בשקט. בהתחלה עמדתי רחוק מדי, ואחר כך לא הבטתי לאמצע, ומפעם לפעם אני מקבלת מקצה שיפורים, והנורות האדומות נכבות על ידי בקצב. מגניב מאד. נהניתי לזוז קצת, ועל הדרך לקבל טיפים טובים.
בלי לשים לב, הזמן טס. שעתיים התארכו לכשעתיים וחצי, וגם בסיום האימון-מפגש, התחושה הייתה שנגענו רק בקצה קצהו של הנהיגה, ושיש עוד הרבה מה לעשות.
האימונים עם חגי מתחלקים לחמישה סשנים, שעתיים כל אחד, 10 שעות סך הכל. הם כוללים אימון שדה ראייה, אימון יציבה, אימון עם הסימולטור. לומדים מהי נהיגה, מהי כוללת, התנהגות הרכב, איך כל זה עובד ביום יום ועל המסלול, ועוד ועוד. יכול מאד להיות שיהיו חלקים מעשיים, במסלול או בכביש, זה כמובן תלוי בסוג האימון, במאמן ובמאומן.
ברור לכולנו, לכל נהג/ת, בעיקר אלה שרוצים לקחת את הנהיגה שלהם שלב אחד קדימה, שאין דבר כזה נהיגה מעשית בלי אימון מנטלי, אימון של החשיבה.
חגי סיכם מה למדנו, “על רגל אחת”. מבחינתי, ולתחושתי למדתי כל כך הרבה דברים, ודיברנו על דברים אחרים שעוטפים את הנהיגה. היה אימון חשוב ונכון מאד עבורי.
אז מה למדנו?
- מרחק בלימה גדל לפי אנרגיה ריבועית V²
50² קמ”ש = 2,500
70² קמ”ש = 4,900
האנרגיה כמעט כפולה ולכן מרחק הבלימה יוכפל בהתאם. - בלימה על סף הנעילה (על הקו) היא הרצויה.
מתחת לסף הנעילה (לפני הקו) מאריך את מרחק הבלימה
מעבר לסף הנעילה – גלגלים נעולים, שחיקה של צמיגים, אין אפשרות להיגוי. - מוכנות עוזרת לי לקצר את זמן התגובה.
- נהיגה היא פעולה שמתקיימת בעתיד.
- אדם לא נולד לנהוג.
תודה רבה לחגי פארן על ההזדמנות לאימון אישי מסוג אחר, מסוג שכל נהג/ת זקוק לו.
0