מעשה בבחורה שלא נהגה בג’יפ אמיתי מימיה – מיצובישי פג’רו

Print this page
Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on Facebook

ב1982 אני והדור הראשון של המיצובישי פג’רו הגחנו לעולם. 31 שנים אחרי, אני יושבת לראשונה! בדור הרביעי של הפג’רו לנסיעת מבחן. הדור השני שלי בינתיים קצת מתעכב..

אחת האהבות הראשונות בילדותי בדרום
הכל התחיל קצת לפני גיל 18, כשקיבלתי רישיון והתחלתי לפזול לכל מיני מכוניות שעשו לי את זה. מיצובישי קולט והמיצובישי פג’רו הקצר היו חלק מהרשימה. והיא לא הייתה ארוכה – הרשימה, כי גרתי בערד ולא היו הרבה מכוניות לשטוף איתן עיניים. האטרקציות היו דווקא אצל השכנים שלי במדבר (כסייפה, רהט והסביבה). מכל שביל צצו להן ציי מכוניות מנקרות עיניים ואי אפשר היה לפספס את האהדה הגדולה לדגמי הפג’רו. כן, זה מה שהיה לראות, וזה מה שאהבתי, בלי להבין מה זה פג’רו בכלל.
טיפוס לאחד המצפים בערד

השנים הוכיחו שמדובר בסוס עבודה. רכבי הפג’רו המשיכו לצוץ בכל אזור תעשייתי מאובק, מגרש, ושטחי בניה, עמוסים בציוד, רהיטים, או לא עלינו – גוררים צאן ובקר.

מיצובישי פג’רו מפרט טכני
משקל 2.665 טון, אורך 4.385 מטרים, מנוע דיזל 3.2 ליטר עם 200 כ”ס (היו 160 כ”ס, שיפור המנוע מהשנה וחצי האחרונות), תיבת הילוכים אוטומטית עם 5 הילוכים ו טכנולוגיית 4
X4 עם שלושה מצבי קושי ועומס לבחירה, וכושר גרירה של 3300 ק”ג + 100 ק”ג על הגג, רק התקינו מוטות נשיאה.
המומנט הוא 45 קג”מ ב2000 סל”ד, צריכת הדלק לא זזה מ10 ק”מ לליטר, ההגה – הגה כוח, והצמיגים ברוחב 265 מ”מ, אוחזים כמו חיה מדברית.

 

פג’רו בנוף הטבעי. ערד
מלכת הכביש בשטח??
הקפיצה הזו מרכבי כביש לשטח לא הייתה פשוטה בהתחלה. יש לי העדפה ברורה לרכבי ספורט קטנים כגדולים, נמוכים ומגרגרים, תא נהג קטן ועוטף, מנועי טורבו צורכי בנזין, ובפג’רו הכל הפוך. אחרי שנתיים וחצי של מבחני דרך בקטגוריות הקבועות, הייתי חייבת להרחיב את גבולות הנהיגה והידע. 
הגעתי לסוכנות מיצובישי, ובמבט ראשון קלטתי כמה ש”הקצרה” הזו שבהיתי בה בכבישים, לא קטנה בכלל: היא רחבה, מאסיבית, גבוהה (תהיו מוכנים להסתכל בגובה העיניים לנוסעי האוטובוסים העירוניים), ובונה רף ציפיות גבוה. קפצתי לתוכה ובשניות הרגשתי איך אני הופכת למושבניקית – ישיבה גבוהה וזקופה, המרפק יוצא אט אט מהחלון, סטייל “אבא שלי סלל את הכביש הזה במו ידיו”, חיוך מרוח על הפנים, ועם הזמן והדרך צליל הדיזל הופך ערב לאוזן. מהפך.
פעם ראשונה בשטח, עם מיצובישי פג’רו
להיות ג’יפאי זה בהוויה, כל הגוף יושב אחרת, הירכיים משוחררות, הקוקו מתנפנף ברוח. הפג’רו יכול להיות רכב פנאי משפחתי ונחמד, אבל זו תהיה השקעה לא נכונה של כסף, אם אתם לא אנשי שטח. זה לא רכב פנאי, או רכבי ה-SUV המצועצעים ששוטפים את הכבישים בארץ, זה משהו אחר לגמרי, ג’יפ, פג’רו, שמתחנן שתעביר אותו למצב 4 על 4 ותאכל איתו שטח וחולות. ו-וואלה, גם אני, מלכת המכוניות המפנקות, אוהדת מותגי רכב יוקרתיים, הצלחתי להתחבר לקטע של לאכול חצץ, לנשום אבק ולהתרגל לצליל הדיזל אחרי 24 שעות בחברתו.
סקירה מיצובישי פג’רו
פג’רו בשטח
מיצובישי פג’רו קצר

יום שבת הגיע, ובעקבות המהפך הגיע שינוי מחשבתי. עכשיו אני לא מחפשת כבישים סלולים וריקים, אלא כרי שטח צהובים, מאתגרים למתחילים. יצאתי מוקדם בבוקר (כבר חצי נס) וחיפשתי שטחים לכבוש. עם כל החשש הייתי חייבת לבחון טיפה את ה
 4X4שמיצובישי מתגאה בו כל כך:
H4 הנעה לכל ארבעת הגלגלים, יחס העברה גבוה – זה מצב שמשתמשים בו בכבישים עדיין, בתנאי מזג אוויר לא אופטימאלים או אם גוררים.
4HLC הנעה לכל ארבעת הגלגלים, יחס העברה גבוה, דיפרנציאל מרכזי נעול – לשימוש בשטח, במשטחים בעלי אחיזה נמוכה.
4LLC הנעה לכל ארבעת הגלגלים, יחס העברה נמוך, דיפרנציאל מרכזי נעול – יחס ההעברה הנמוך מספק את הכוח המרבי לטיפוס וירידות בשטחים תלולים. והתמודדות עם בוץ עמוק, וחול.

יצאתי מהעיר לכיוון כפר הנוקדים, חתכתי באמצע לשטח, חיפשתי שבילים שיתנו לי כיוון וקיוויתי שבסוף אדע לחזור על עקבותיי. שעה אחרי, אני בשטח פחות סימפטי שמנער לי את כל העצמות (בין 20 ל-30 קמ”ש). שעתיים אחרי, אני מטפסת לאט ומדרדרת בחשש בעזרת ה- 4HLC.
טוב, נראה לי שהבנתי את הקטע. אפשר לחזור.
מיצובישי פג’רו אם אתם אנשי שטח בדם
חזרה הביתה
הכי כיף היה לחצות שכונות בעיר הקטנה, תמיד יש קצת חול ומדבר שחוצץ ביניהן. הפעם הדרך לבית של ההורים הייתה עוד יותר קצרה. עברו 48 שעות עם המיצובישי פג’רו, ולא ניצלתי שמינית מהכוח והיכולות של הרכב הזה. כן עשיתי כברת דרך כג’יפאית (סוג ג’) בתחילת דרכה.
בכביש חזרה למרכז בחנתי קצת את יכולות הכביש של הרכב. ביצועים מיוחדים? אין מה לחפש, מהירות? זה לא הקטע פה. אני ב110-120 קמ”ש ומרגישה כמו ב-180 קמ”ש. המנוע חזק (האצה טובה והמון כוח זמין), תפקוד ההגה (טוב ונוח בנסיעות בין עירוניות ועירוניות), יציבות (מעל שני טונות, שמישהו ינסה להזיז אותי), מתלים קשיחים אך לא “מתרסקים” או מורגשים בכל מהמורה בדרך, והבלמים סבירים מינוס (לעומת הנסיעה בשטח, בה תפקדו היטב).
בגלל שהנסיעה בג’יפ בכביש 6 כל כך לא מרגשת או מהנה, הפעלתי לראשונה ומרצון את בקרת השיוט, ושייטתי בשמחה. האזנתי לצלילים סביב, ולטשתי עיניים בג’יפים של אחרים כדי לבדוק “של מי יותר גדול”. “איבוד השליטה” הזה פשוט לא היה קורה עם רכב כביש מלהיב וספורטיבי, בו, כל מרכז תשומת הלב הוא קדימה לכביש ולדוושת הגז.

עכשיו אני מבינה למה לא רואים אף פעם ג’יפים בצידי הדרך עם ניידת משטרה לצידן. כי אין להם בלאגן בראש, רגל כבדה על הגז, ומנוע שנוהם כמו חיה. הרצון הזה “להרביץ” פשוט לא קיים שם. ג’יפ שטח אמיתי זה שלוותה, זה טיול נפשי ופיזי במלוא מובן המילה ולא מירוץ או תחרות.

מרווח פנים
התפנתה לכם שבת והחלטתם לצאת לטייל? יופי. אם יש לכם מטען כמו צידנית, שמיכות ועוד, תצטרכו לוותר עליו לטובת הילדים, או ההפך, כשמדובר בגרסה הקצרה של המיצובישי פג’רו. הפג’רו הארוך לעומת זאת, מגיע עם מושב נוסעים שלישי (חצי מטר נוספים), ומהווה פתרון למשפחות מטיילות פלוס מטען. לנהג ולנוסע לצידו אין כל בעיה עם מרווח או מרחב.
לטיול יצאנו.. והתחלנו להעמיס את המטען שלי

 

מקפלים את מושב הנוסעים

 

תא נהג מיצובישי פג’רו


פרקטיות

כל מה שקשור בפתיחת מושבים, הרמת כיסאות, ניסיונות לרווח את תא המטען, ללחוץ, על מה ללחוץ, כמה חזק ללחוץ ולאיזה כיוון, היה מביך לתפארת. לשתי בנות דיי חכמות לקח זמן לפצח את חידת החמיצר הזו.

תא מטען עמוס
אבזור
מושבי עור, חימום מושבים, הגה כח עם שליטה על מערכת השמע (MP3, שקע AUX), מראות צד חשמליות, בקרת אקלים ומיזוג ליושבים מאחור, לוח תצוגה דיגיטלי הכולל מחשב דרך, טמפ’ חיצונית ושעון. 

בטיחות

6 כריות אוויר, אפשרות לניתוק כרית אוויר קדמית, קורות חיזוק בדלתות, הגה קורס בעת תאונה, מלבד מערכות בטיחות כסטנדרט – מערכת לבקרת אחיזת כביש, נעילת דיפרנציאל אחורי, מערכת עזר בבלימה, ואיזופיקס. 

עירוניים? באסה
ההגה הנוקשה יקשה עליכם לחנות, וגם לכו תמצאו חניה לדבר הזה.


מחירים

פג’רו קצר  
Dakar אוט’ דיזל קצר 3.2 – 200 כ”ס מחיר: 299,900 ש”ח (הרכב שנבחן).
Dakar אוט’ קצר 3.2 מחיר: 313,900 ש”ח
פג’רו ארוך
דגם Desert אוט’ דיזל 3.2 – 200 כ”ס מחיר: 322,900 ש”ח
דגם Dakar אוט’ דיזל 3.2 (200 כ”ס) מחיר: 344,000 ש”ח

 

 

follow and like
fb-share-icon0

11 Replies to “מעשה בבחורה שלא נהגה בג’יפ אמיתי מימיה – מיצובישי פג’רו”

  1. ג'יפ אמיתי? הצחקת אותי… זה מיועד למדרכות של כיכר המדינה. מרווח גחון עלוב ומרכב אחוד. תשאלי כל ג'יפאי והוא יגחך בקול. כנראה שהבחורה עדיין לא נהגה בג'יפ אמיתי מימיה. אגב, מהירות שטח ומשטרה זה שילוב מנצח לריינג' רובר ספורט שצוחק על הרבה רכבי ספורט מלמעלה.

  2. אני יודע למה לא שמת תמונות שלך – פאג'רו בספרדית זה מאונן, לשים תמונות שלך ו"פאג'רו" באותה כתבה… החלטה נכונה שלא לשים תמונות שלך.

  3. אני לא חבר שלך בפייסבוק, אני מניח שהמידע על הפאג'רו מופיע שם אבל עם כל הכבוד, יש עוד מקורות מידע שאני שואב מהם… אצבעוני, פלפלון, מעריב לנוער וכו' ואולי באמת אבקש ממך חברות בפייסבוק, בטח יש שם תמונות שלך וגם מידע שימושי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

one × 4 =