משפט תעבורה: מה להגיד ומה לא להגיד לשופט בבית משפט

איך לדבר בבית משפט תעבורה. משפט תעבורה

איך להתנהג בבית משפט תעבורה – מה לטעון ואילו תירוצים לא יתקבלו על ידי השופט 

 
 
משה נהג ברכב שתוקף הרישיון שלו (הטסט) פקע לפני כשנה. שוטר עצר אותו לבדיקת רישיונות, בדק את רישיון הרכב ורשם למשה דו״ח הזמנה לדין לבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה ברכב שרישיונו פקע מעל שישה חודשים. משה התייצב בבית המשפט וטען: ״כבוד השופט, אני לא התכוונתי לנהוג ברכב לא תקין. פשוט שכחתי שהרכב צריך לעבור טסט. לא קיבלתי את הודעת החידוש בדואר ולא ידעתי בכלל״. השופט לא קיבל את טענתו של משה וגזר עליו עונש של פסילת רישיון למספר חודשים.
 
עבירות תעבורה, כמו כל העבירות, הן עבירות פליליות. המשמעות – אדם עבר על חוקי המדינה והמדינה מגישה נגדו כתב אישום לבית המשפט או הודעת תשלום קנס (ברירת משפט).
 
כדי להוכיח ביצוע של עבירה פלילית, יש להוכיח כי התקיימו שני יסודות: היסוד העובדתי והיסוד הנפשי.
 
היסוד העובדתי הוא התרחשות של פעולה אקטיבית. היסוד העובדתי כולל בתוכו התנהגות, פעולה או מחדל (אי-עשייה במקום שיש חובת עשיה) ונסיבות.
 
נדגים זאת על ידי ניתוח עבירת עבירת הכשלת שוטר בסעיף 275 לחוק העונשין:

“העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו״
 
ניתוח העבירה:
מעשה – העושה מעשה להכשיל.
נסיבות – שוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק.
 
כדי להוכיח את התקיימות היסוד העובדתי בעבירה של הכשלת שוטר, צריך להוכיח כי אדם ביצע מעשה במטרה להכשיל, והמעשה בוצע כלפי שוטר, שמילא את תפקידו כחוק.
 
נהג נעצר בכביש על ידי שוטר, שביקש ממנו לראות רישיון נהיגה. הנהג אמר לשוטר כי אין בידו רישיון נהיגה, ומסר לו פרטים של נהג אחר. כדי להוכיח את התקיימות היסוד העובדתי במקרה זה, עלינו להוכיח כי הנהג מסר פרטים כוזבים, עשה זאת במטרה להכשיל את השוטר או להטעות אותו, ושהוא מסר את הפרטים לשוטר שממלא תפקידו כחוק.
 
היסוד הנפשי – לאחר שהוכחנו את התקיימות היסוד העובדתי, יש להוכיח את התקיימות היסוד הנפשי, או היחס בין העבריין לעבירה, מה התכוון העבריין לעשות כשביצע את העבירה. היסוד הנפשי נקרא גם ״מחשבה פלילית״. היסוד הזה הוא סובייקטיבי וקשה להוכחה, כי כאן אנחנו נכנסים למוחו של העבריין בעת ביצוע העבירה.
היסוד הנפשי יכול להיות מודעות לרכיבי היסוד העובדתי, כוונה, רשלנות, פזיזות וקלות דעת.
 
במקרה של עבירת הכשלת שוטר, היסוד הנפשי הוא של מודעות. כדי לקבוע שהיסוד הנפשי התקיים, עלינו להוכיח כי הנהג היה מודע לכך שמי שעומד מולו הוא שוטר, ושהיה מודע לכך שהוא עושה מעשה במטרה להכשיל את השוטר. אם לדוגמה, נוכיח כי השוטר לא היה לבוש מדים ולא הזדהה בפני הנהג, לא ניתן להרשיע אותו, כי אין לנהג מודעות לכך שמי שעומד מולו הוא שוטר.
 
 

הוכחת עבירת תעבורה

 
 
ההקדמה הארוכה הזו הייתה כדי לטעון שברוב עבירות התעבורה כלל לא נדרש להוכיח יסוד נפשי. אלה עבירות מסוג ״אחריות קפידה״. בעבירות אלה די להוכיח את קיומו של היסוד העובדתי, אין צורך להוכיח מודעות או כוונה לבצע עבירה.
 
נחזור לדוגמה של משה מתחילת המאמר – את בית המשפט לא מעניין שמשה היה מודע או לא מודע לעובדה שלרכב אין טסט. מספיק להוכיח את העובדה הזו בבית המשפט כדי להרשיע אותו בביצוע העבירה. הכוונה או המודעות של משה לא קשורה לעניין.
 
דוגמה נוספת:
 
שוטר עצר את דוד, הראה לו שמדד אותו במהירות של 130 קמ״ש במקום מהירות 80 קמ״שׁ המותרת בקטע הכביש בו נהג, ונתן בידו דו״ח הזמנה לדין לבית המשפט. דוד לא יכול לטעון כי לא היה מודע למהירות הרכב, לא היה מודע למהירות המותרת במקום או לא התכוון לעבור את העבירה. המשטרה רק צריכה להוכיח כי שלטי המהירות בקטע הכביש הזה היו מוצבים כראוי וכחוק וכי המכשיר שמדד את מהירותו של דוד היה אמין ומדויק, וכי המהירות שנמדדה היא אכן המהירות של הרכב של דוד. לכוונה או למודעות של דוד לעובדות אין כלל מקום במשפט. אפילו אם יטען דוד כי מד המהירות ברכבו לא היה תקין והציג מהירות שונה מהמהירות האמיתית, הוא עדיין יורשע כי עניין המודעות למהירות הוא לא דרישה להוכחת העבירה, מלבד העובדה כי קיימת חובה של הנהג לנהוג ברכב תקין כל הזמן, כולל מד המהירות.
 
עוד דוגמה: דלית נהגה ברכב. שוטר שעצר אותה הודיע לה שאחד מפנסי הרכב האחוריים אינו תקין ונתן בידה דו״ח ברירת משפט על נהיגה ברכב עם פנס לא תקין. דלית טענה שכלל לא הייתה מודעת לעובדה שהפנס לא תקין ואין ביכולתה לבדוק את הפנס האחורי בזמן הנהיגה. השוטר הסביר לה שהמודעות או הכוונה שלה לא קשורות לעבירה.
בעניין פנסים יש פסק דין חריג ישן-נושן, שבו אדם יצא עם הרכב מטיפול במוסך או מטסט וזמן קצר לאחר מכן נעצר על ידי שוטר, שבדק ומצא שאחד מפנסי הרכב לא תקין. הנהג זוכה כי בית המשפט נוכח שהנהג עשה ככל שביכולתו לוודא שהפנסים תקינים, והעובדה שיצא מתיקון מראה כי הרכב היה תקין זמן קצר לפני כן. אבל זהו פסק דין חריג.
 
גם עבירות חמורות, כמו עבירת נהיגה בשכרות, הן עבירות אחריות קפידה. מספיק להוכיח שאדם נהג ברכב ושבזמן הנהיגה ריכוז האלכוהול שלו בדם או בנשיפה היה מעל למותר כדי להרשיע. אין משמעות לשאלה האם הנהג התכוון לשתות לפני שנהג או היה מודע לכך שהוא שיכור לפני שנהג. חריג לכך הוא אדם שסיממו אותו או השקו אותו משקאות משכרים במרמה, והוא יכול להוכיח כי לא ידע כי מסממים אותו, ואז עומדת לו הגנה שנקראת הגנת שכרות, אבל זהו מקרה נדיר וחריג. נזכיר שהעונש על נהיגה בשכרות מתחיל ב-24 חודשי פסילת רישיון ויכול להגיע עד שנתיים מאסר בפועל.
 
מהי רשלנות? בעבירות רשלנות אין כוונה פלילית, אבל יש צורך להוכיח כי הייתה סטייה מסטנדרט התנהגות של אדם סביר. בתאונות דרכים, לדוגמה, די להוכיח כי נהג נמנע מנקיטת אמצעי זהירות או ביצע עבירה אחרת שהובילה לתאונה. לדוגמה – נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה:
 
״נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה
דני נהג ברכב, לא ציית לתמרור עצור שהוצב בכוון נסיעתו, נכנס לצומת והתרחשה תאונה עם רכב אחר. במידה והמשטרה תוכיח כי התמרור בכוונו של דני הוצב כדין והוא לא ציית לו והתרחשה תאונה, הוא יורשע בנהיגה בקלות ראש, כי סטה מסטנדרט ההנהגות של הנהג הסביר, שעליו לעצור ולתת זכות קדימה. העובדה שהתרחשה תאונה מצביעה על אי מתן זכות קדימה ולכן מקימה את העבירה של נהיגה בקלות ראש. נזכיר שהעונש על נהיגה בקלות ראש מתחיל ב-3 חודשי פסילת רישיון ויכול להגיע עד שנתיים מאסר. אין משמעות לשאלה האם דני היה מודע לקיומו של התמרור או התכוון או לא התכוון לציית לתמרור.
 
אם כן, הבנו שרוב עבירות התעבורה אינן דורשות כוונה או מודעות. מספיק להוכיח את היסוד העובדתי. האם יש עבירות תעבורה שכן דורשות הוכחה של היסוד הנפשי?
 
בעבירת נהיגה בפסילה לפי סעיף67 לפקודת התעבורה יש צורך בהוכחת מודעות –
גלית נהגה ברכב ונעצרה לבדיקת רישיונות על ידי שוטר. השוטר בדק במסוף ומצא כי לפני מספר חודשים הוטלה על גלית פסילת רישיון על ידי בית משפט. השוטר רשם לגלית דו״ח הזמנה לדין בגין עבירה של נהיגה בפסילת רישיון. בעבירת נהיגה בפסילה יש להוכיח כי גלית הייתה מודעת ליסוד העובדתי, כלומר שגלית הייתה מודעת לכך שהיא בפסילה. אם יוכח כי היא נכחה בדיון במעמד גזר הדין או קיבלה הודעה על גזר הדין, היא תורשע בעבירה. אם גלית נשפטה בהיעדר, לא נכחה בדיון ולא קיבלה הודעה על גזר הדין, היא לא הייתה מודעת לעובדה שהיא בפסילה ולכן לא ניתן להרשיע אותה בעבירה (מקרה יוצא דופן).
 

סיכום

 
רוב עבירות התעבורה הינן עבירות מסוג אחריות קפידה. המשמעות – אין צורך להוכיח מודעות ליסודות העבירה או כוונה לעבור עבירה על מנת להרשיע אדם בביצוע העבירה. לשאלה האם הנהג התכוון לעבור עבירה, להשתמש בטלפון בזמן נהיגה, לא לציית לתמרור או לרמזור אדום, לנהוג ברכב לא תקין או ללא רישיון תקף, אין משמעות כלל. לכן טענות כמו ״לא התכוונתי״ או ״לא ידעתי״ הן טענות שבדרך כלל לא מתקבלות בבתי המשפט.
 
נהגים ונהגות רבים טועים לחשוב, שאם יבקשו להישפט ויגיעו לבית משפט ושם יטענו שלא התכוונו או שלא ידעו, שופטים יסלחו להם או ירחמו עליהם. זה כמעט לא קורה. 

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

2 thoughts on “משפט תעבורה: מה להגיד ומה לא להגיד לשופט בבית משפט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.