נוסעים לאכול: מסעדת סוהו – SOHO (אוכל אסייתי) ראשון לציון

היום יצאנו לאכול במסעדה אסייתית שנתפרה למידות המנות ולחיך הישראלי. מסעדה שהיא גם מוסד לכל הדעות – סוהו SOHO בראשון לציון. באנו רעבים ויצאנו לא נושמים – סקירת לייף סטייל – אוכל 

 

מנות אסייתיות גדולות המותאמות לחיך הישראלי. סלמון ווסאבי


שעת צהריים רותחת, אזור התעשייה בראשון לציון. עשיתי את אותה הטעות שכל בת אנוש נוהגת לעשות לפני שקובעים לאכול, וצמתי שעות לפני. כאן ללא ספק נכנס האייקון של הגברת עם היד על המצח. מצד אחד, בן זוגי, שכמובן אכל לפני, ובהמשך יסתכל עלי בפליאה, (על הכמויות שאני מזמינה ואוכלת). ומהצד השני, ילד בן 4, הבן החמוד שלנו, שבמקרה הטוב ייתן “לק” לגלידה וניל, ויגיד “אני שבע”. הבנתם כבר את יחסי הכוחות. נכנסים.

שעת צהריים אמרנו? השעה הזו שכולם כבר אכלו, שבעו ויושבים מול הטלפון הנייד או המחשב, כדי להוריד את האוכל ולגלול פוסטים בפייסבוק. ציינתי שזה יום שלישי? זהו יום שלישי, אחד הימים הלא סימפטיים בעסקי אוכל ובכלל. בסוהו בראשל”צ בכל אופן, לא שמעו על התאוריה שלי. לא שעת צהריים ולא יום שלישי – המקום גדוש, מוצף בני אדם, והמארחת מפלסת לנו דרך בין השולחנות לשולחן למשפחה.

ברוכים הבאים לסוהו – מסעדה אסייתית גדולה ומרווחת (לא ספרנו, אבל ההשערה היא בין 200-250 סועדים). מסעדה שמגישה סושי, מוקפצים, מנות עיקריות אסייתיות, קינוחים וגם משקאות עם מעט אלכוהול. ועוד. בטוח היה עוד ששכחתי.

 

יום שלישי, שעת צהריים, אבל עמוס פה וגדוש בסועדים. סוהו SOHO

 

אווירה

14:00 בצהריים, אבל פה בפנים ערב, חשוך, אווירה של סוף יום. הניתוק הזה מהאור החזק בחוץ עשה לי טוב. החשיכה, התאורה העדינה והטמפרטורה הצוננת פשוט מכניסה אותך ל”זון” אחר. לפני רגע הזעת בחוץ, חיפשת חניה, וזעמת על כל מי שמצא מקום חניה לפניך, ובשנייה, עברת ספרה. נעים, מוצל, קולות של אנשים מרוצים, משוחחים, שבעים, ונחה עליך המוזה.

 

שירות שירות שירות

נכון שלפעמים אתם מרגישים שלא רואים אתכם? אתם במסעדה, מתיישבים, לפעמים יש הרבה אנשים ואז אתם מבינים למה לא ניגשים אליכם מיד, ולפעמים אין אנשים, ועדיין, משהו בשירות צולע, מייבשים אתכם עד שניגשים אליכם או לוקחים מכם הזמנה. בעודנו מניחים את התיק ומושיבים את הילד, מקבלת את פנינו מלצרית מקסימה שהציעה לנו לשתות, ממנה ביקשתי לתת לנו כבר המלצות למנות ראשונות. כן, כל פעם שתגידו לעצמכם, “מה יש לה זאתי? תעלו למעלה לפסקה הראשונה, ותזכרו שצמתי לפני”.

 

באן פאנקו סלמון. צילום: סוהו SOHO


אוכל

האייפדים נפתחו, ההמלצות רבות, והבטן מקרקרת.
הכל נראה טוב בתמונות, ולתומי חשבתי, כי מדובר במנות קטנות, מנות ראשונות… כאלו שזורקים לפה בביס ושואלים, מה, כבר נגמר? הזמנתי, בלי להתבלבל – טרטר סלמון (מנה גדולה), באן פנקו סלמון (2 סנדוויצ’ים), סשימי ספיישל (מנה ליחיד) ומנה צמחונית אחת לבן זוגי השבע – ירקות על הפלאנצ’ה (מנה גדולה). בקטנה, לא? 
המנות הגיעו תוך דקות. הלם. הצלחות ענקיות, וגם מה שעליהן. רובן מנות ראשונות בגודל של מנות עיקריות.

הבאן פאנקו סלמון תפס את עיני, התחלתי איתו. זוהי מנה של זוג לחמניות לבנבנות (מאודות) ועדינות בלעיסה, ביניהן קריספי סלמון בפאנקו, עם תערובת תבלינים אסיאתית, חסה, בצל, כוסברה, צילי חריף ואיולי קארי אסייאתי, לצד סלט שורשים ויאטנמי. היה מעט ממרח חרדלי אסייתי בין הלחמניות, והלוואי שהיה יותר, (הייתי עסוקה בליהנות מהמנה הזו ולהיות מרוצה מעצמי שבחרתי אותה, לכן, לא הזמנתי מתבל לצד, לתבול בו את הבאן). מצד שני, הסלמון היה עשוי כל כך טוב, שהוא “הרטיב” את החיך די והותר, וגרם לכל ביס להיות מושלם גם ככה.

 

מנה ראשונה שאפשר לחלוק. טרטר סלמון


הצלחתי לסיים רק סנדוויץ’ אחד ממנת הבאן סלמון. לוקחת ביס מכאן וביס משם – הסלמון וואסבי הגיע בצורת הגשה יפהפיה, צלחת הגשה מאסיבית ועגולה, מוקפת קרח כתוש. בצלחת: סשימי סלמון צרוב עם מיונז, עירית, בצל ולימון, על מצע לימון ורוטב וואסבי-לימון. נשמע כמו מנה חריפה, שהתגלתה כמנה עם מינונים מדוייקים, שמשתלבים נהדר יחד, שגם אנשים שלא אוהבים ולא יודעים להתמודד עם חרפרפות, יאהבו מאד.

גם הסשימי ספיישל (69 ש”ח) זוכה לציון 10, הסלמון חתוך דק ו”יושב” על מצע של רוטב אסייתי מתקתק. מנה קלילה וטעימה. את טרטר הסלמון (65 ש”ח), שמוגש עם ריבועי אבוקדו, פחות אהבתי. זו מנה גדולה, מדי ועלי, ריבועי הסלמון חתוכים בצורה עבה ולא עדינים מספיק ללעיסה, ובים השפע והמנות טעימות, זו המנה שהשארתי בצד, לאם וכאשר ישאר לי מקום בקיבה. הירקות בפלאנצ’ה (65 ש”ח) אנטי פסטי בגרסה אסייתית, תערובת של ירקות צלויים על הגריל, עם רוטב בלסמי וטחינה. מנה ראשונה טובה וקלאסית לחיך הישראלי.

 

אמרתם אסייתי – אמרתם סושי. סאקורה רול וקיט רול


המלצרית האהובה ניגשת, מוסיפה מפיות, ומבקשת לפנות צלחות לפני שמסתערים על המנות הבאות. המנות הבאות הן סושי, חייבים לטעום את הסושי בסוהו. בדרך אלינו שני רולים, אחד צמחוני והשני עם… סלמון, איך לא? קיט רול (57 ש”ח), אין סייד אאוט במילוי סלמון, אבוקדו ועירית, עטוף בספייסי טונה וקריספי טמפורה ובזיליקום. סאקורה רול צמחוני (47 ש”ח) – אין סייד אאוט במילוי חסה, עירית, אבוקדו ואספרגוס קריספי, עטוף בבטטה טמפורה ושבבי בוטנים עם רוטב ספייסי ורוטב סלק. במשפט – תדבקו בהמלצות של המלצר/ית.

המנות נראות טוב ועשויות מצוין, והטעם שלהן היה טוב, אבל יש מנות סושי מעולות שפספסתי. העין שלי נתפסה לאבוקדו, לסלק, לכוסברה (כן, אני רק נשמעת שמנה, ביום יום אני אוכלת סלטים), מרכיבים וירקות שהולכים מצוין בסלט, אבל לא הצליחו “להקפיץ” את הרול סושי.

בדיעבד, ואחרי שנכנסתי לאתר של הסוהו והזלתי ריר מול התמונות, הייתי בוחרת ב-מנהטן רול, קטרפילר רול, קימו מאקי, טופו מאקי, ועוד ועוד ועוד. (תקשיבו למלצר/ית…).

 

לא חוסכים בירקות


זהו, אין לי אוויר, ואיכשהו אני גונבת עוד ביס מפה, ומשם. בן הזוג פוער עיניים ומגחך מדי כמה דקות, ותוהה לאן כל האוכל הזה הולך. הילד בן 4 כבר אוחז בנייד ומעביר את הזמן עם משחק של פאזל מכוניות. באתי לבדוק מנות אסייתיות קייציות ומרעננות, ונשאבתי לתוך ארוחה של יותר מ-10 מנות. עברנו את משוכת הסושי, זמן לעיקריות (תצחקו תצחקו). מעניין באיזה גודל המנות העיקריות, אם המנות ה”ראשונות” נראות כמו שהן נראות.

קיבלתי המלצות ונעניתי לשתיים מהן: אחת צמחונית, וג’טבל נודלס (49 ש”ח), מנת מוקפץ, שניתן להזמין עם או ללא נטיפי ביצה. מנה שנאכלה באהבה וקיבלה שבחים מבן זוגי הצמחוני – חמה, טעימה, וכמות הירקות שווה ואף עולה על כמות הפחמימות – האטריות, וזה, תמיד אומר דברים טובים על המסעדה.

 

גם צמחונים ימצאו מה לאכול. וג’טבל נודלס
אמא אוכלת, הילד משחק. פילה סלמון מנה עיקרית מומלצת


המנה השנייה, אתם בוודאי תופתעו לשמוע, גם היא עם סלמון. סלמון אוקינוואה (99 ש”ח) – פילה סלמון טרי על הגריל, עם פירה ובצל ירוק. המנה, קודם כל, שווה תמונה. מנה יפה ומעוצבת, ומושכת את העין וחיך… הפילה סלמון נצלה בדיוק במידה שאני אוהבת (וול דאן. ישראלית שכמותי), והפירה, בו היה מעט פחות מלח משצריך, אבל אחרי שטועמים את יתר המרכיבים בצלחת, מבינים שהייתה חשיבה על האיזון בין כל הטעמים. אם היו שמים יותר מלח בפירה, הייתה מתקבלת מנה מלוחה.

 

אווירת סוף שבוע. תאורה עדינה, הרבה אוכל, וקוקטיילים


שני קוקטיילים הגיעו לשולחננו, לרענן את הקיבה ואולי לעצור אותי מלאכול. “מה עם קינוחים”? אנחנו מבועתים מהשאלה. מסרבים בנימוס, ובן הזוג מתחיל להכין את הילד ליציאה לדרך. הטאבלט נשלף החוצה, ומנת קרם ברולה ופירות נגלית אלינו. “רק ביס אחד, והולכים”.

 

קינוח פירות בשמנת. גבינת מסקרפונה קדאיף ופירות העונה


פירות יער בשמנת
(51 ש”ח), כשמה כן היא, הקינוח הכי טוב שאפשר להזמין, אם נשאר לכם אוויר, לנשום. אטריות קדאיף, קרם מסקרפונה, רוטב פירות יער ותותים בתוספת פירות טריים בהתאם לעונה. קרם המסקרפונה, הוא אחד הטעימים שיצא לי לטעום, 3 קומות של מסקרפונה אותן חוצצות אטריות קדאיף קראנצ’יות, בטעם שקצת הזכיר לי חלווה. הצלחנו לטעום 2 ביסים, ואלו היו שני ביסים מתקתקים, קרירים וראויים לסוף הארוחה. הסתכלנו בעצב על כל המסקרפונה שנותר עוד בצלחת, וביקשנו חשבון.  

איך מסכמים כל כך הרבה אוכל, שפע, אווירה? נראה לי שדווקא צריך להתחיל בשירות, מלצרים, מלצריות, אחמ”שים, מנהלים. אני ראיתי הרבה מאד אנשי שירות שעובדים בצורה מדויקת וטובה יחד, ומכסים כמות שולחנות וסועדים אדירה, בצורה יוצאת דופן. זמני הגעת המנות הייתה מטורפת. מספר דקות בלבד. המלצרית בשולחן שלנו הייתה בחורה נחמדה שהייתי שמחה לראות ולשוחח איתה גם ביום יום, והמנות, היו גדולות, כמו שישראלים אוהבים.

ממש לא מפתיע לשמוע שהסוהו קיים כבר 19 שנים. מערכת “משומנת היטב”, שיודעת את העבודה, ועושה אותה מצוין כבר כמעט שני עשורים. למקומות כמו אלה תמיד חוזרים, גם “במחיר” של 30-40 דקות נסיעה, ויותר. רצוי בנחת, בחברה טובה, ועם כמה שעות פנויות.

 

  • מסעדה מתאימה לילדים
  • שירות מצוין ומהיר
  • מנות גדולות וטעימות
  • מתאים לצמחונים
  • טווח מחירים ממוצע
  • חניה (חניות אפורות ובכחול לבן, עניין של מזל בעיקר).
  • מנות מועדפות בארוחה – באן פאנקו סלמון, סלמון אוקינוואה.

 

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.