משפט תעבורה: בדיקת רוק לאיתור נהגים תחת השפעת סמים

טור משפט תעבורה חדש של עו"ד דרור כהנוביץ' על בדיקות רוק לאיתור נהגים הנוהגים תחת השפעת סם - תיקון חדש לחוק, מה הוא אומר וענישה

בדיקת רוק לנהגים לאיתור סמים או אלכוהול - טור משפט תעבורה, על תיקון בחוק וענישה

תיקון חדש לחוק יאפשר למשטרת ישראל לבדוק הימצאותם של סמים בגופם של חשודים בנהיגה תחת השפעת סם מסוכן על ידי בדיקת רוק חדשה. התיקון נחקק לאחרונה בכנסת ונכנס לתוקף.

עד היום, משטרת ישראל השתמשה בבדיקות דם ובבדיקות שתן לאיתור סמים בגופם של חשודים. בדיקות אלה נחשבות בדיקות פולשניות לגוף החשוד, ולכן קבע המחוקק כי ביצוע בדיקות כאלה מחייב ‘חשד סביר’ לכך שהנהג נוהג תחת השפעת סם. בדיקת רוק לא נחשבת בדיקה פולשנית, היא מתבצעת באמצעות מקלון בדיקה שהנבדק מחזיק בפיו, ולכן לא מחייבת חשד סביר, ויכולה להתבצע גם באופן אקראי בכביש, בדומה לבדיקת נשיפה במכשיר ‘ינשוף’ לאיתור אלכוהול.

המשמעות היא ששוטר יכול לדרוש מכל נהג לתת בדיקת רוק לאיתור סמים בגופו, גם ללא חשד סביר. סעיף 64ב לפקודת התעבורה קובע:

(א3)(1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות ערכה שאושרה לכך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות (בסעיף זה – דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף קטן זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

בדיקת רוק לאיתור סמים – שאלות ותשובות

האם ניתן להרשיע על סמך תוצאות בדיקת רוק בלבד?

בדיקת הרוק נותנת תוצאה חיובית או שלילית לכך שבגופו של הנבדק יש שרידי סם. היא לא מפרטת את הכמות או הריכוז של הסם בגופו של הנבדק. אם תוצאת הבדיקה היא חיובית, הדבר יבסס חשד סביר הנותן לשוטר סמכות דרוש מהנהג להתלוות אליו לצורך ביצוע בדיקת שתן או בדיקת דם לאיתור סמים. החוק קובע כי לא ניתן להרשיע נהג בנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים בהסתמך על בדיקת רוק בלבד.

מה קורה אם תוצאת בדיקת הרוק היתה שלילית?

החוק קובע כי גם אם בדיקת הרוק נתנה תוצאה שלילית, כלומר הראתה לכאורה שאין סמים בגופו של הנהג, עדיין יכול שוטר לדרוש מהנהג לבצע בדיקת דם או שתן, אם התגבש חשד סביר במהלך ביצוע הבדיקה או לאחריה. חשד סביר כזה יכול להתבסס, לדוגמה, במידה והנהג מודה בשימוש בסמים, או שנמצאו סמים במהלך חיפוש ברכב או על גופו של הנהג.

כמה זמן נשארים שרידי הסמים בגוף?

צריך לזכור כי החוק קובע שלא צריך להוכיח השפעה בפועל של הסם על הנהיגה או על עירנות הנהג. פקודת התעבורה קובעת כי אדם יחשב ‘שיכור’ אם בגופו נתגלה סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. תוצרי חילוף חומרים של סם, כמו חומצת חשיש, נשארים בדם ובשתן עד שלושה שבועות מהשימוש האחרון, ולכן אם אדם משתמש בסמים ונעצר לבדיקה אקראית לאחר שבוע או שבועיים מהשימוש, עדיין יכולה הבדיקה להראות שבגופו מצויים תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגוף והוא יחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים מסוכנים.

מה קורה למי שמסרב לדרישת שוטר לבדיקת רוק?

החוק קובע כי מי שמסרב לדרישת שוטר לבדיקה לאיתור סמים או אלכוהול יחשב כמי שנוהג בשכרות. בתי המשפט נוטים להחמיר בעונשו של מי שסירב לדרישה כזו ולכן לא מומלץ לסרב לביצוע בדיקה.

מהו העונש על נהיגה בשכרות תחת השפעת סמים / אלכוהול?

העבירה של נהיגה בשכרות תחת השפעת סמים או אלכוהול היא אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה, ולכן נקבעו בצידה עונשים חמורים. החוק קובע עונש מינימום של 24 חודשי פסילת רשיון למי שמורשע בעבירה כזו, והעונש המקסימלי יכול להגיע לשנתיים מאסר. בנוסף, משרד התחבורה מפנה נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, כך שמדובר בסיפור די רציני. מומלץ מאוד להתייעץ בעו”ד העוסק בתעבורה ולהגיע לבית המשפט כשאתם מיוצגים בעו”ד אם הוגש נגדכם כתב אישום על עבירת נהיגה בשכרות כדי למנוע צרות בהמשך.

איתור סמים ואלכוהול אצל נהגים - ענישה עד שנתיים מאסר

חזקת שכרות – 3 שעות אחורה

החוק קובע כי נהג יחשב ‘שיכור’ אם בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה מהריכוז שקבע שר התחבורה. התיקון הוסיף חזקה משפטית שאומרת: “וחזקה שריכוז זה היה בגופו בשלוש השעות שקדמו לנטילת דגימות הנשיפה, השתן או הדם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר“.

מטרת החזקה הזו היא להתמודד עם הטענה, שריכוז האלכוהול שנמדד בשעת הבדיקה לא מייצג את ריכוז האלכוהול בשעת הנהיגה. טענה זו התעוררה בעיקר לאחר תאונות דרכים. נהג היה מעורב בתאונת דרכים ופונה לבית החולים. השוטרים מגיעים לזירת התאונה, מתחילים בחקירת התאונה ואז מתברר כי הנהגים פונו לבית החולים. השוטרים נוסעים לבית החולים, שם דורשים מהנהגים לתת דגימת דם לאיתור אלכוהול בגופם. מעורבות נהג בתאונה מבססת חשד סביר לדרוש בדיקת דם. הבדיקה נערכת לנהג, לעיתים שעתיים – שלוש אחרי התאונה ונמצא שריכוז האלכוהול בדמו עולה על המותר מהריכוז שנקבע בתקנות. היו מקרים בהם נהגים טענו כי הריכוז שנמדד לא מייצג את הריכוז בדמם בשעת התאונה.

כדי להבין טענה זו צריך להבין כיצד האלכוהול מתפרק בגוף. האלכוהול נספג בקיבה ובמעיים ומשם עובר למחזור הדם, ולאחר מכן מתחיל הכבד לפרק את האלכוהול מהדם ולהוציא אותו מהגוף באמצעות מערכת השתן. אם נמדוד את ריכוז האלכוהול בדם לאחר צריכת המשקה האלכוהולי, נראה גרף של עליה בריכוז האלכוהול, עד להגעה לשיא מסוים ומשם ירידה הדרגתית של הריכוז עד לסיום פירוק האלכוהול בגוף באופן מלא לאחר כ-8 שעות.

קצב העליה וקצב הירידה בריכוז האלכוהול תלוי במשתנים רבים, כמו משקל, מין, מבנה גוף, האם קדמה לשתיה גם אכילה, מאפיינים גנטיים ועוד. נניח שנהג שתה משקה אלכוהולי ומיד יצא לנהוג והיה מעורב בתאונה. בדיקת הדם נערכת שעתיים לאחר מכן. הנהג יכול לטעון כי ריכוז האלכוהול בדם שנמדד לאחר שעתיים לא מייצג את ריכוז האלכוהול שהיה בשעת התאונה, משום שהאלכוהול עוד לא התחיל להיספג בקיבה שלו, ולכאורה, בשעת התאונה, היה ריכוז האלכוהול בדמו נמוך יותר מהריכוז שנקבע בתקנות ולכן הוא לא נהג תחת השפעת אלכוהול בשעת התאונה.

התיקון בא להתמודד עם הטענה הזו, וקובע חזקה משפטית, לפיה ריכוז האלכוהול שנמדד מייצג את ריכוז האלכוהול שהיה בגופו של הנהג בשלוש השעות שקדמו לכך. על הנהג, הטוען שלא היה שיכור בזמן הנהיגה, מוטל הנטל להביא ראיות לסתירת החזקה המשפטית.

העצה המשפטית שלי היא כמובן לא לנהוג אחרי שתיית אלכוהול, לא משנה איזו כמות שתיתם. נסיעה במונית תהיה זולה יותר מהתשלום לעורכי דין ומהנזק שיגרם כתוצאה מפסילת הרשיון לתקופה ממושכת.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו”ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו.

דרור כהנוביץ’ הוא עו”ד העוסק בדיני תעבורה במשרד עורכי דין לאה גולדמן, חובב רכב וכותב בבלוג “אב במשרה מלאה“.

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.