משפט תעבורה: סיפור על יגואר בשעת לילה מאוחרת

באחד הלילות, סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר, נהג א’ בכביש החוף, לכוון צפון ממחלף נתניה למחלף חבצלת. ניידת מאחוריו סימנה לו לעצור, והשוטר הודיע לו שהרכב שלו נמדד נוסע במהירות של 170 קמ”ש סמוך למחלף נתניה, במקום מהירות של 90 קמ”ש המותרת במקום. רישיונו של א’ נלקח על ידי השוטר במקום, והוזמן למקום קצין משטרה, שפסל את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 30 יום לפני משפט.

נגד א’ הוגש כתב אישום חמור לבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה במהירות מופרזת. לפי כתב האישום, נמדד הרכב באמצעות ממל”ז (מד מהירות לייזר), במהירות של 175 קמ”ש במקום מהירות 90 קמ”ש המותרת במקום, ממנה הופחתו 5 קמ”ש על פי פסיקת בית המשפט העליון. בבית המשפט כפרנו באשמה בשמו של א’. לטענתנו, הרכב שלו לא נסע במהירות הזו, וקיים ספק האם הרכב שמדד השוטר הוא רכבו של הנאשם שנעצר.

השוטרים הוזמנו לישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק. השוטר שהפעיל את הממל”ז העיד שעמד עם הניידת במצב סטטי בניצב לכביש 2, לפני מחלף נתניה מדרום והפעיל את הממל”ז לכוון התנועה שמגיעה מדרום לצפון. הוא העיד שמדד את הרכב במהירות 189 קמ”ש, אולם טווח המדידה היה רחוק מ-300 מטר המותרים למדידה, ואז הסיט את המכשיר לצד השני של הניידת ומדד דרך חלון הניידת הימני הפתוח את הרכב בתנועה מתרחקת במהירות של 175 קמ”ש, במרחק של 262 מ’, ואז החל לרדוף אחרי הרכב המתרחק עד שעצר אותו סמוך למחלף חבצלת.

בחקירה נגדית אישר השוטר כי הניידת הייתה במצב מונע, כשידית ההילוכים במצב ניוטרל ובלם היד משוך. השוטר אישר שלקח לו בין שנייה לשתי שניות כדי להסיט את המכשיר לצד השני של הניידת ולהתחיל למדוד את מהירות הרכב. לאחר מכן הוא הניח את הממל”ז בין המושבים ויצא למרדף.

ביקשנו מהשוטר שהעיד לחשב כמה זמן לוקח לו לצאת עם הניידת, שחונה בניצב לכביש ולהאיץ למהירות של 100 קמ”ש, והגענו לתוצאה של 14 שניות לפחות. רכב הנע במהירות של 174 קמ”ש מתקדם מרחק של 48 מ’ בכל שנייה, כך שלמעשה התרחק הרכב מהשוטר למרחק של לפחות 454 מ’ מהניידת, וזאת כשהניידת עוד לא התחילה לנסוע.

נוסיף לזה את הזמן שלוקח לניידת להאיץ כדי להגיע למהירות הרכב או מהירות גבוהה יותר כדי להדביק אותו, והגענו למרחק של לפחות 1000 מ’ מהניידת, כשהשוטר נשבע ששמר על העת כל קשר עין רצוף עם הרכב הנמדד.