קאדילק CT6 והחיים הטובים – כתבת לייף סטייל בכחול לבן אדום
כחול לבן אדום - מבחן דרכים בסטייל עם קאדילק CT6
ספק אם אנטואן דה לה מוט דה קדילאק, מייסד העיר דטרויט, חוקר ארצות בן המאה ה-17, שעל שמו נקרא מותג הרכב, דמיין פעם כמה מפורסם יהיה שם משפחתו. בדומה לפסל החירות, נכס צאן ברזל אמריקאי נוסף, הוא גם היה במקור מצרפת, והסמל המפורסם של יצרן רכבי היוקרה האמריקאי, שהשתנה כבר לא מעט פעמים, הוא לא אחר מסמל האצולה של משפחת קדילאק. אצולה, זו בדיוק המילה שעלתה לי כשנכנסתי לקאדילק CT6, מרכבי היוקרה היקרים ביותר של קדילאק (רק האסקלייד עולה יותר), שנושא תג של 550,000 שקלים, לפני משא ומתן ומיקוח.
אצולה, עיצוב, אינטימיות ויוקרה ברמה בינלאומית. כשאתה מתיישב בכסא העוטף, הדבר הראשון שאתה מנסה להבין הוא איך לתאר בצורה הטובה ביותר את צבע העור. קינמון, זה השם הלא מקורי, שבחרו בקדילאק, לתאר את השילוב של החום הבהיר, עם מעט נטייה לאדמומיות, באור שמש בוהק. זו לא הפעם הראשונה שאנו נתקלים בצבע העור הזה, אבל הפעם הוא בולט במיוחד, צמוד לפאנל מרכזי, מבוסס על גווני עור שחור, בשילוב קרבון.
היא יפה, אין דרך אחרת לתאר במילה אחת רכב, שמתנשא למידות של 5.18 מ’ אורך, 1.88 מ’ רוחב ו-1.47 מ’ גובה, במשקל של כ-1.8 טון. אם המידות האלה לא אומרות לכם דבר, רק אציין שדגם הכניסה של ה-S Class, של מרצדס, זו שבשבילה, צריך להוסיף עוד 350 אלף שקלים, ארוכה מהקדילאק ב-7 ס”מ בלבד.
לשם בדיוק, מיועדת ה-CT6, להתחרות במיטב התוצרת הגרמנית, בדגמי היוקרה של אאודי ומרצדס, אבל לעשות זאת בתקציב נמוך יותר, שנראה סביר יותר, בשורת הפחת בדו”חות השנתיים. ולשם בדיוק היא מדברת, למנכ”ל הארגון, שרוצה להגיע לחניה התת קרקעית במגדל המשרדים, לבעלים של חברה, שרוצה נוחות, פינוק ועדיין לא לנקר עיניים, עד כמה שאפשר, עם הסמל הבולט על הגריל.
זו כבר לא הקדילאק שהוצפה בעבר על ידי פנסיונרים, שרצו ספינה אמריקאית, זה רכב יוקרה לכל דבר, עם קריצה אירופאית, הנעה כפולה, עם סמלים בולטים של כנפונים מניקל באמצע המושב. הכסא אגב, כפי שמצופה ברמת מחיר זו, חשמלי לחלוטין, הן לנוסע והן לנהג, מאוורר ומחומם, לפי דרישה, נשלט מצד הדלת, בדיוק כמו במרצדס, כולל ניפוח תמיכת גב תחתון, אך ללא מסאז’, משהו שהופך לסטנדרט, ברמת האבזור הנ”ל.
אם נזכר בסלוגן הישן של קדילאק “Standard of the World”, היא לחלוטין שם, הן מבחינת המראה, הן מבחינת נוחות הנסיעה, ואפילו מבחינת ה”מיתוג”. מכירים את “מלכות”? סדרה הפשע החדשה של HOT? רכב המבחן שלנו, הוא הרכב של ליזי (דנה איבגי), הבת של דורי (ריטה), כך שב-2018, הסטיגמה שהייתה לקדילאק, בכל הנוגע לגילאי הנהגים, כבר “פחות” נכונה. בעין בלתי מזוינת, תוכלו להבחין בסדרה גם בקרוסאובר קאדילק XT5 ודגמים ישנים יותר מבית UMI, כמו ה-BUICK LACROSSE. איפה נעלמו ה-BMW?
אפרופו ה-XT5, יחידת הכוח המוכרת מגיעה משם, מנוע ה-V6 בנפח 3.6 ליטר מייצר 335 כו”ס, ב-6,800 סל”ד ומומנט של 39.5 קג”מ ב-5,300 סל”ד. אם נחזור למשקל, 1.8 טון, בין הנמוכים בקטגוריה, נבין כי המהנדסים של קדילאק השיגו זאת על ידי שילוב חלקים שלמים עשוים אלומיניום לצד פלדה. זה אומר, המון כוח, זמין, כשצריך, וכשלא צריך, ניתוק של שני צילינדרים בשיוט רגוע. שמונה הילוכים של תיבה אוטומטית (8L45 הידראמטיק) מאפשרים זמינות כוח מצוינת, תאוצה מעולה ומלאי תמידי של כוח זמין לעקיפות.
כבר ביציאה מסוכנות קדילאק בהרצליה, מתגלה האבזור העשיר ברכב. מערכת Surround Vision, שם יפה למצלמת 360 מעלות, אשר מדמה למעשה על המסך, את כל הקורה בסביבת הרכב. אני יוצר ברברס, מאחורי פועלים אשר מבצעים עבודות עפר, ואני רואה את המכשולים על המסך, כמעט בלי צורך להסתכל במראות. אני מתקרב קרוב מדי לאבן שפה בצד השמאלי האחורי, ומיד, רעד חזק מורגש בכיסא הנהג, בצד שמאל.
מערכת הבטיחות ב-CT6, מעבירה מספר סוגי התראות, כיאה לרכב באורך 5 וקצת מטרים, עם שטחים מתים. בנוסף להתראה לגבי רכב מתקרב מהצד על גבי המראה, יש התראות קוליות, רעד בכסא הנהג וגם מערכת On Screen Display, שמקרינה התראות על גבי החלון הקדמי אל מול עיני הנהג.
תוך פחות מעשרים דק, אני עובר לשיוט רגוע בכביש 6. רעש המנוע כמעט ולא נשמע, והשיוט ב-110, הודות למערכת הילוכים המתקדמת, בשילוב המנוע שמנתק שני צילינדרים, מציב את מחוג הסל”ד באזור 2,000 סל”ד רגועים. המומנט זמין כבר שם, ולחיצה מהירה וחזקה על הדוושה, מביאה את המנוע כמעט למנתק ההצתה ושולחת את הרכב לתאוצה מהירה, לעבר מהירות תלת ספרתית, לא חוקית בעליל. מזל שיש בקרת שיוט, כי הרכב הזה, מתאים הרבה יותר לכבישים המהירים של גרמניה, מאשר לזוג הנתיבים של כביש 6.
היעד מושב לימן. אחוזת משכית. קצת אחרי נהריה. נסיעה של כשעתיים, יותר “טיסה בגובה נמוך”, מערכת הרמקולים מבית BOSE, משתלבת היטב עם Spotify, והאחרונה עושה רק דברים טובים להופעה המשותפת של קליינשטיין ופלס. ברגע שנכנסת שיחה, המזגן מונמך אוטומטית, כדי לא להפריע בדיבור, וההופעה מתחדשת מאותו המקום, כשהשיחה נגמרת. בפזמון, השיר לחיות (“ולחיות את הזמן שנשאר לפני שהשער נסגר”) אנו כבר בשער של אחוזת משכית, השעה כבר 6 בערב, קצת הפסקה, וטעינת מצברים, לפני שנצא לאכול בעכו.
אחוזת משכית, ממוקמת בכניסה למושב לימן, הצמוד לחוף אכזיב, שבו נצלם את ה-CT6, הוקמה לפני יותר מעשור, במשק של משפחת משכית, חולשת על כ-10 דונמים של חורש, פרדסים ונוף טבעי. מדובר על אחוזה פרטית, של 4 סוויטות בוטיק יוקרתיות, מתחם ספא צמוד, לאונג’ ומסעדת שף פרטית. לא בכדי, בחרתי להתארח במשכית, הלילה.
עצי הפרי בכניסה, התפוז הננסי והקלמנטינה, לצד עצי הזית וגינת התבלינים הגדולה (נענע/ לואיזה/ בזיליקום/ מרווה/ עירית ועוד), מסתירים את המקבילה של ה-CT6 בקטגוריית היוקרה. צנועה, נחבאת אל הכלים, אך מלאה בהפתעות, מפנקת ונותנת חוויה מסוג אחר, בכמה רמות מעל מה שהכרתי. מיטת קווין סייז, עם מזרן מפנק, חדר רחצה פרטי, מקלחת גינה חיצונית פרטית, גינה פרטית רחבה ועצי פרי לצד גדר העץ הפרטית העוטפת את הבקתה, התאימו לי היטב, לחוויה של ה-CT6, יוקרה, אינטימיות ופאר, בלי לנקר עיניים, כל מה שצריך ומעבר.
שמונה בבוקר, קצת אחרי ארוחת הבוקר המפנקת, המבוססת על ביצי המשק הטריות (יש לול במקום), תבליני הבית, שמן זית שמיוצר במקום וירקות מהאזור, אני כבר מניע את ה-CT6. נסיעה לדרום, 300 וקצת קילומטרים, כמעט 3 שעות, ואני יודע שלא ארגיש זאת כלל. יש רכבים, שעושים זאת בנחת, בדיוק כמו ה-STS הישנה שלי, רק בהבדל של עשור וקצת, מדובר על פינוק אחר. המושבים מאווררים לפי דרישה (כך שהחולצה לא תדבק למושב, ביום חם), או מחוממים, אם קמתם בלילה, ושכחתם להתלבש (טי שירט) ולמהדרין, יש גם חימום הגה, שלא כך כך ינוצל בארץ.
אני רואה שצריך לתדלק, צריכת הדלק הממוצעת עמדה על כ-8.5 ק”מ לליטר בתנאי המבחן, בנסיעה רגועה יחסית, עד כמה שאפשר. אני עוצר בתחנת הדלק, ורואה שאני לא מושך מבט. זה מעניין, היא מזכירה במעט את המרצדס S קלאס, אבל עם קווים גבריים יותר, קשוחים וקשיחים, ואם לא הפנסים הקדמיים המיוחדים, ספק שהייתי מזהה שזאת קדילאק, לו הייתי מפספס את הגריל. מסיים לתדלק וממשיך.
ברמזור, עוצרת לידי מרצדס E Class, מהשנתון האחרון, הנהג אפילו לא מנסה להסתיר את זה שהוא לא כל כך מבין, במה אני נוהג, ובוחן אותי מפנס לדלת האחורית. הדלת האחורית אגב, ארוכה בהרבה מהקדמית, בדיוק כמו שמצופה מרכב, שבעליו, יכול להרשות לעצמו נהג פרטי. המושב האחורי אגב, יהיה נוח במיוחד לשני נוסעים, ובאמצע מעבר לשקעי ה-USB וה-12 וולט, ניתן יהיה למצוא גם שקע 220 וולט, לטעינת מכשירים חשמליים למשל. יש גם וילונות צד חשמליים ווילון אחורי, לפרטיות, כפי שמצופה מרכב בקטגוריית הפרימיום. נוסעי המושב האחורי, יהנו גם מחימום מושבים אחוריים ומשענת ידיים אמצעית נוחה.
רמזור הבא, עוצרת לידי, מלכה אמריקאית אחרת, שברולט אימפלה. לא מדובר על אותה קטגוריה, היא עולה פחות מחצי מחיר, אבל היא באותו צבע (שחור), מנוע V6 שמייצר 30 כוחות סוס פחות ומידות האורך זהות כמעט לחלוטין. נכון, היא לא מאובזרת כמו הקדילאק, מושבי העור לא נראים כך, ואף אחד לא יפנה מבט אליכם, כשתסעו בשברולט. אבל היא עולה חצי מחיר ואף פחות. אני מסתכל על האימפלה, בזמן שהיא נעלמת, ראשונה ברמזור, ומנסח, את מה שעומד אצלי על קצה הלשון, מתחילת הכתבה… מחירי רכבי הפרמיום, אינם עולים בקנה אחד, עם גבולות ההיגיון.
מי שמשלם מאות רבות של אלפי שקלים, על רכב, משלם לא פעם, על מותג ורואה את הערך המתקבל בצורה קצת אחרת. ה-CT6 אינה היקרה ביותר בקטגוריה, למעשה היא בין הזולות, אבל היא לחלוטין שם, וגם פה, מי שיבחר לרכוש אותה, ישלם פרמיה, גם בשל סמל האצולה מקדימה.
יום למחרת, מחזיר את ה-CT6 לאולם התצוגה בהרצליה, עובר ל-STS שלי, דגם מקביל, 13 שנים אחורה, קדילאק המציאה את עצמה מחדש. לוחץ על מתג ההנעה, בוחר בדיסק של קליינשטיין, ומועך את הגז. Standard of the World, לחלוטין.
follow and like
0