מבחן דרכים – רנו טווינגו

 

הרבה זמן סבלה קטגוריית מכוניות המיני מחוסר גיוון, צבע, עניין.  יש לא מעט קטנות, אבל הן איתנו הרבה זמן, והמכונית היחידה שסובבה ראשים, בזכות לוק אופנתי וחצוף, הייתה ועד היום, פיאט 500. ונראה גם שעד היום היא היחידה שענתה על צורך של 1. מכונית קטנה וצבעונית 2. עירונית 3. מעולה לחניות בעיר 4. סחירה ופופולרית, אופציה של 3 או 5 דלתות (3 דלתות ליחידים, ו-5 למשפחות קטנות, עירוניות, עם ראש פתוח).

כך, שוק הקטנות המשיך לצמוח ולהתפתח, אבל איפהשהו, נשאר חלל גדול שרק הפיאט הקטנה ידעה למלא, עד שרנו טווינגו הגיע אלינו. וכל ההקדמה המייגעת הזו, הייתה כדי להכריז, שלפי דעתי, מדובר במהלך האסטרטגי הכי טוב שנראה השנה בקטגוריית הקטנות. רנו טווינגו החדש הוא דור שלישי למעשה, שהושק כבר בספטמבר 2014, ורק עתה, אחרי יותר משנתיים, מצאו בו את הפוטנציאל הגדול עליו אני מדברת בשוק הישראלי.

שתי ציפורים בתמונה. פיאט 500 ורנו טווינגו

רנו טווינגו, מכונית מיני שיוצרה בשיתוף מעניין עם לא אחר מאשר “דיימלר”, הקונצרן הגרמני שמייצר “מרצדסים”, כן, זה הוא. והוא גם מייצר את הסמארט פור טו, וסמארט פור פור, שהם סוג של מתחרות של הטווינגו, אבל נמכרות ב-40-45 אלף ₪ יותר, כך שגם אם יכלה להיות כאן תחרות, היא לא באמת קיימת בשל הפרש מחירים ענק. ועם ייחוס משפחתי כזה, סמארט של דיימלר לנצח תוגדר כ”רכב מיני פרימיום”, ורנו טווינגו, שגם לו גנים גרמניים, יחשב “פשוט מיני” נקודה.

הטווינגו בעל מנוע עם הנעה אחורית, בנפח 0.9 סמ”ק, דינאמי לגמרי, עם הספק של 90 כ”ס, ומומנט מירבי של 13.8 קג”מ ב- 2,500 סל”ד. גם אם זה נשמע נתון צנוע, הרי שעל מכונית במשקל טון, ההספק והמומנט ניכרים מאד. תיבת ההילוכים היא אוטומטית, ברכב הנבחן, כפולת מצמדים, שכן מצליחה להתגבר על השהיות הטורבו, ולה 6 הילוכים. יש גם גרסה ידנית, עם מנוע ליטר נטול טורבו, ותיבת 5 הילוכים.

במבט ראשון, אי אפשר לטעות, זו מכונית שבאה לעניין את הנהג הישראלי, ולסובב לו את הראש.
אם הלוק החיצוני, (שהרבה יגידו שדומה אחד לאחד לפיאט 500), הקימורים המתוקים, מדבקות הצד, הספויילר, איך אני אוהבת להגיד ספויילר!, החישוקים, שילובי הצבעים, הפגוש הפחוס והמדליק, כל אלה לא מספיקים לו, אפשר להיכנס פנימה לתא הנהג ולהתחיל לספור גימיקים, אבל במובן הטוב של המילה. דברים מגניבים קורים שם בפנים: אז קודם כל, הכי בולט הוא תא הכפפות, שמשמש כתיק שניתן לשלוף ולשים על הכתף, תיק, לכל דבר, מדליק. מערכת השמע, שנראית בסיסית מאד, היא בעצם רק הרקע למערכת האמיתית, שהיא הנייד שלכם. יש התקן מיוחד שמתחבר ל-USB, אליו מתחבר הנייד, ובעזרת אפליקציה ייעודית שצריך להוריד R&GO, שולטים בכיוון המערכת והתכנים השונים. צעיר וחדשני, תודו. רק מה, יש 2 רמקולים, והם לא איכותיים מי יודע מה.

תא האחסון המרכזי, מתחת למערכת הוא תא לא קטן (נכנס בו בקבוק חלב של תינוק, וטישו, ופלאפון ועוד), גם הוא נשלף, לטובת יותר מקום בתא הנהג, למי שלא מוצא בו שימוש/צורך. בכלל, סביבת הנהג נעימה לעין, לוח המחוונים מרענן, יש בקרת שיוט, ובקרת סטייה מנתיב, שאני מאד מעריכה את קיומה בכל רכב, על אחת כמה וכמה שנתקלים בה ברכב מיני ולא משפחתי. עוד אבזור מעניין: חיישני רוורס, חיבור בלוטות’, כפתור ECO לנהיגה חסכונית, גימורים בצבעים לבחירה, גג שמש פנוראמי מבד (סאנרוף).

תא הנהג צבעוני ומלא גימיקים

מערכת בקרת שיוט וסטייה מנתיב

גימיק אחד שאולי ייתפס כפחות מדליק, הם החלונות האחוריים שלא ניתן להוריד מטה, הם נפתחים החוצה, ויוצרים פתח של 5 ס”מ בערך. כאימא, אני מעדיפה שיהיו כמה שפחות סיכונים בסביבת הילד, אבל כמבוגר שיושב מאחור, הייתי שמחה לחלון סטנדרטי.

מבחינת מרווח פנים, לא הרגשתי בצפיפות בתא הנהג, אני כיוונתי את המושב כמו בת 200, גבוה וקרוב, ואת הבן שלי הושבתי במושב בטיחות מקדימה איתי. בזכות! הצורה בה אני ממקמת את המושב, נותר מספיק מקום לאדם מבוגר, לא גדול, לשבת מאחורי, עם צפיפות באזור הברכיים. תא המטען גם הוא גימיק, הנפח המקורי שלו הוא 188 ליטר, וניתן להזיז את המושבים מעט קדימה בזווית, מצב Cargo ולקבל נפח של 219 ליטר. ובתא הקטן ניתן להניח מטענים כמו שקיות קניות ולתחום אותם בעזרת רצועה מרופדת שנדבקת בסקוטש לבסיס, כך שלא יזוזו.

איך הוא נוסע? הוא זריז, יוצא מהמקום מהר, אפילו קצת במן תחושת “קריז”, שהטורבו מאופיין בו, וזה מורגש במכוניות קטנות, ובעלות משקל יחסית קטן. הכי הכי אהבתי, את קוטר סיבוב ההגה (כמו של אוטובוס!), שמאפשר תמרון מדהים בעיר, וכן, בעיקר בפניות חדות והשתחלות לחניות. אין אושר גדול מלעצור ליד חניה ששלוש מכוניות לפניך עצרו והמשיכו, כי ידעו שאין להן סיכוי להכנס שם. מחמם את הלב ועושה את הבוקר.

בדרכים העירוניות הרגשתי “בוסית”, הטווינגו שולט, משתחל, יציב, אץ רץ, משיג מכוניות אחרות, כמעט כמו אופנוע. כיף. בדרכים בינעירוניות ההגה הכיפי לא בא לידי ביטוי, ובמהירות גבוהה של 120 קמ”ש וצפונה, יש תחושה שהטווינגו יוצא מנקודת הנוחות שלו, וצריך להוריד את הרגל מהגז, כדי שהרכב יחזור לאחוז טוב. ולפיכך, אין שום ספק שרנו ודיימלר אמרו והתכוונו, כי מדובר ברכב עירוני ברמ”ח איבריו, ואל תנסו לעשות ממנו משהו שהוא לא. וזו גם הערה לעצמי.

אחח, הסיפוק שבהשתחלות לחניה שאף אחד אחר לא הצליח להיכנס אליה…

כן, הוא ימלא את תפקידו באזור גוש דן, או באזורים אחרים דומים, שהנסיעות בהם מעיר לעיר קצרות, ורובן בתוך העיר. והוא יעשה את זה בהצלחה, בסטייל, ובצריכת דלק טובה.

בטיחות: 4 כריות אוויר, ארבעה כוכבים במבחני ריסוק רשמיים, מערכת התרעה בסטייה מנתיב, מערכת סיוע בתחילת נסיעה “זינוק בעלייה”, מתג ניתוק כרית אוויר מקדימה ועוד.

צריכת דלק

13 קילומטר לליטר (במבחן דרכים “אגרסיבי” ולא מייצג)

דירוג זיהום אוויר

4 מתוך 15

מחיר

64,900 ₪ לדגם הידני, 74,990 ₪ לאוטומטי, הדגם הנבחן

מתחרות

קיה פיקנטו, שברולט ספארק, פיאט 500

לסיכום

רנו טווינגו הוא רכב מיני חוצה גילאים, מינים וטעמים. הוא מתאים לנהגים עירוניים, ועונה על הצורך להתניידות מהנה, נוחה, ושימושית בעיר. יש לו מנוע אחורי קטן מוגדש ודינאמי, קילוגרמים של סטייל מבפנים ומבחוץ, ואיכות גרמנית שמורגשת בו מאד. המהלך האסטרטגי של השנה, ללא ספק.

*ואם שאלתם גם אתם, מה עם גרסת הGT, הספורטיבית? היא עתידה להגיע בתחילת שנה הבאה.

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.