מודה, טעיתי: רשימת החטאים שמלכת הכביש עשתה בדרכים השנה

איך הייתה השנה שלכם בכבישים? שלי?הייתה מעניינת: היו מכוניות מהירות, נופים יפים, אבל היו גם נהגים שהצליחו לחשוף אצלי צדדים פחות נעימים באישיות - זה הזמן הזה בשנה להגיד סליחה

סליחה שקיללתי
  • מודה, קיללתי. קיללתי בעיקר אנשים שגלשו לנתיב שלי, ככה פתאום, כי בכביש הם עסוקים רק 50% מהזמן בנהיגה באמת. קיללתי, כן, אני מקללת, ואני מקווה להוריד את המינון ולעדן את אופי הקללות.

  • בהמשך ישיר לקללות, וכעס – מודה שהייתי חסרת סבלנות. לא חשבתי מי הנהג, בן כמה הוא, מה עובר עליו, או איזה בוקר היה לו. כעסתי עליו ואיחלתי לו איחולים שהדף לא יסבול.

  • נהגתי כאילו הכביש של אבא שלי – אין פקקים? מגניב, אז פנו את הדרך – נהגים איטיים פנו ימינה, מהירים, לחצו על הגז, נהגים מבולבלים, עצרו בצד. רק אל תפריעו לי לנהוג. 

  • התעכבתי ברמזור – אבל לשנייה, באמת. מודה, חטאתי בלגעת בנייד. בדקתי את הווייז, או קראתי הודעה בוואטסאפ, בדיוק לשנייה.

קללות ועצבים בכביש
  • יצא לי הערס – מכירים את אלה שאוהבים לצפצף לך סתם? הם לא רואים מה קורה לפניך (מבוגר, ילד, או בעל חיים חוצה את הדרך, מכונית עומדת מולך, אוטו זבל מתעכב. סתם מצפצפים, אנשים מעצבנים. אז בפעם האחרונה שצפצפו לי ככה בלי לראות מה קורה מולי, החלטתי להגיב. הייתי עם ג’יפ שחור, שגם הכניס אותי לאווירה של ה”יאללה בוא מכות” – יצאתי עם חצי גוף מהחלון, תוך כדי סיבוב ראש ויד, ושאלתי את המצפצף התורן “מה קרה”? בטון נמוך ועצבני.

  • חטאתי בפתיחות – זה קרה עם מכוניות מאד ספציפיות, מגרגרות, חזקות, מוגדשות, רעות (בקטע טוב). אני קולטת בזווית העין את הנהג לצידי ברמזור, תוהה לעצמו מה אני לעזאזל עושה ברכב כזה, לבין מזמין אותי “לתת בגז”. אז לפעמים זה פשוט התבקש. לכוון את הרדיו, או להמתין בשקט עד האור הירוק ואז להעלם…

אבל גם עשיתי טוב השנה, ואני מקווה שנקודות הזכות יזקפו לזכותי –

  • מעולם לא השתרכו אחרי מכוניות כי אני מנסה לחנות, להיכנס לאיזו חניה. אני מראש צופה אם יש מצב להיכנס למקום חניה, וכמה זמן זה ייקח בהתחשב באופי התנועה במקום, ואם זה יגרום לעיכוב, גם קל, אני אפילו לא מנסה לחנות שם.

  • הייתי סבלנית למתלמדים בכביש – לא הלחצתי, לא כעסתי, לא האצתי בתלמידים שלומדים נהיגה בדרך.

  • עצרתי במעברי חצייה – אחד הדברים שאני הכי מקפידה עליהם, בעיקר, אחרי שהייתי בשנתיים האחרונות יותר הולכת רגל פלוס תינוק פלוס עגלה, מנהגת ברכב. מבוגר, ילד, אישה עם עגלה, חתול-כלב? אני עוצרת, וממתינה לפי החוק, לרגע שהגיעו לקצה השני והניחו רגל על שפת המדרכה. לא תאמינו כמה הולכי רגל מעריכים את זה.

  • השתדלתי לא לצפצף – זה קשה לא להשתמש בצופר במדינה בה זה נורמה לצפצף לכל שטות. אבל השתדלתי מאד להמעיט בצפצופים, לא לצפצף לאנשים ברמזור, ולא לזרז אף אחד בדרך. אלא רק במצב שמסכן אותי או נהג אחר.

  • לא סיכנתי אף נהג בדרך – גם אם נהגתי מהר, זה לא היה בפראות, ובלי לסכן אף אחד מסביב. לא הבהלתי נהגים ולא דהרתי אליהם במהירות. אחת הרעות החולות בכביש, להצמד בעצבים לרכב מקדימה, כדי להראות לו לא בעדינות שהוא מפריע לך ושיזוז, עכשיו. נשבעת, לא נצמדתי ככה אף פעם. זו בריונות.

ואין ברכה מתאימה יותר לסיים איתה את הרשימה הזו, מאשר “תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה”.

Print this pageEmail this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn0Share on Facebook0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.