למה לא כדאי לזרוק דוחות חניה שמוצמדים לשמשת הרכב?

לא לזרוק דוחות חניה
למה לא לזרוק דוחות המוצמדים לרכב

 

הרשתות החברתיות התמלאו לאחרונה בסרטונים, בהם מלמדים אתכם שלא חייבים לשלם דו”ח חניה שמוצמד לשמשת הרכב ואפשר לזרוק אותו לפח. האם זה נכון? ננסה לעשות סדר בדברים. 

 

החוק קובע סדרי דין מיוחדים לעבירות קנס. 

בעבירות חניה, החוק מאפשר לשוטר או לגורם פיקוח מטעם הרשות המקומית, להצמיד את הודעת תשלום הקנס לשמשת הרכב, ולא מחייב לאתר את הנהג ולמסור לו את הדו”ח ביד:

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת: 

בעבירות קנס בשל העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה עם הודעת תשלום קנס לפי טופס 8א שבתוספת, כשהיא מופנית אל בעל הרכב ללא ציון שמו, אלא בציון מספר הרכב בלבד.

הודעת תשלום הקנס מוצמדת לשמשת הרכב, כשהיא מכילה רק את מספר הרכב ולא את שם הבעלים, לשם שמירה על הפרטיות. 

המטרה של הצמדת הודעת הקנס לשמשת הרכב היא לידע את בעל הרכב שבוצעה עבירה, ולאפשר לו לשלם את הקנס תוך 90 יום, או לבקש להישפט תוך 90 יום. 

 

עם זאת, הצמדת הדו”ח לשמשת הרכב אינה נחשבת ‘מסירה’ של הדו”ח לנהג, ולכן, במידה שהקנס לא שולם או לא התקבלה בקשה להישפט, החוק מחייב את המשטרה או הרשות המקומית לשלוח את הודעת הקנס לכתובת הרשומה של בעל הרכב: 

תקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת: 

 לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה.

כלומר, אם הנהג בחר להתעלם מההודעה שהוצמדה לשמשת הרכב, או שהודעה נעלמה מהרכב, הושחתה וכו’, החוק מחייב לשלוח לבעל הרכב את הודעת תשלום הקנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה.

 

המדינה צריכה להוכיח ששלחה את דבר הדואר לכתובת הרשומה של בעל הרכב, אבל לא צריכה להוכיח שדבר הדואר התקבל.

 

 

איך יודעים שבעל הרכב קיבל את ההודעה בדואר?

 

פה המדינה עושה לעצמה חיים קלים, ולא דורשת הוכחת מסירה של דבר הדואר. בחוק קיימת ‘חזקת מסירה‘ – תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת: 

בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

המדינה צריכה להוכיח ששלחה את דבר הדואר לכתובת הרשומה של בעל הרכב, לא צריכה להוכיח שדבר הדואר התקבל. בעבירות קנס, רואים את דבר הדואר שנשלח לכתובת הרשומה כאילו התקבל לאחר 15 ימים, בין אם חזר דבר הדואר בציון ‘לא נדרש’, ‘עזב’, ‘לא ידוע’ ובין אם התקבל. התקנה הזו באה להתמודד עם מצב בו הנמען מסרב לקבל דואר רשום או מתחמק מקבלת דואר. 

משמעות חזקת המסירה היא העברת נטל ההוכחה מהרשות אל בעל הרכב. בעל הרכב הוא זה שצריך להוכיח שלא קיבל את הודעת התשלום מסיבות שאינן תלויות בו, ולא בגלל שהוא נמנע מלקבל דואר. מה יכולה להוות סיבה מוצדקת? לדוגמה – החלפתי כתובת ועדכנתי אותה ברשות האוכלוסין, והודעת הקנס נשלחה לכתובת ישנה. סיבות כמו ‘שכחתי ללכת לדואר’ או ‘שכחתי לעדכן שעברתי דירה’ לא יתקבלו. 

 

מה קורה עם הודעת הקנס שנשלחה לבעל הרכב? 

לאחר שנשלחה לבעל הרכב, המשטרה או הרשות המקומית מונות 90 ימים שהיו לבעל הרכב לשלם או לבקש להישפט, ולאחר מכן מוסיפים לקנס תוספות פיגורים ומתחילים בהליכי גביה, שיכולים להגיע לעיקולי רכוש. 

 

תוך כמה זמן חייבת המדינה לשלוח אלי הודעת קנס בדואר?

 

סעיף 225(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

למדינה יש שנה לשלוח אל בעל הרכב את הודעת תשלום הקנס. אם ההודעה לא נשלחה תוך שנה מיום ביצוע העבירה, הודעת תשלום הקנס מתיישנת ולמעשה מתבטלת. אבל, כאמור, המדינה נהנית מחזקת המסירה – היא רק צריכה להוכיח ששלחה, לא צריכה להוכיח שדבר הדואר התקבל. 

הסיפא של סעיף 225(א) קובע שאם בעל הרכב מבצע הסבה של הדו”ח לאדם אחר, התקופה למשלוח הודעת תשלום קנס מתארכת לשנתיים מיום העבירה. 

 

אז למה בכל זאת לא כדאי לזרוק לפח הודעות קנס שמוצמדות לשמשה?

המצב המתואר בסרטונים טכנית נכון משפטית – אין חובה לשלם דו”ח שהוצמד לשמשה, וניתן להמתין להודעת הקנס שתגיע בדואר רשום תוך שנה.  

אבל, וזה אבל גדול, נהגים רבים מגלים שנרשם נגדם דו”ח, רק כשמגיעה הודעה על תוספת פיגורים או עיקול רכוש, ואז הם נאלצים להתמודד עם משרדי עורכי דין שעוסקים בגבייה או מול המרכז לגביית קנסות, לשלם תוספות פיגורים גבוהות ושכר טרחת עו”ד ולהתמודד עם הסרת העיקולים. זה כאב ראש יקר שאתם לא רוצים להתמודד איתו. 

למה זה קורה? כי פעמים רבות יש בעיות בחלוקת הדואר. מגיעים אלי לקוחות שנשבעים שהם מקפידים לאסוף דואר בקביעות, וכעת קיבלו הודעה על עיקול רכוש על עבירת חניה או עבירה אחרת. כשבודקים את אישור המסירה של דבר הדואר מוצאים שהוא חזר בציון ‘לא נדרש’.  

במציאות בה אנשים רבים חיים בדירות שכורות ומחליפים דירות בתדירות גבוהה, פעמים רבות שוכחים לעדכן בזמן את הכתובת במשרד הפנים, והודעת התשלום נשלחת לכתובת ישנה. 

 

אז מה לעשות?

קיבלתם קנס שהוצמד לשמשה? אתם לא רוצים לשלם אותו מיד? בסדר. תעקבו אחרי מה שקורה עם הדואר שלכם. אל תתעלמו מהודעת על דואר רשום שמגיעות אליכם. רוב הסיכויים שהודעת הקנס תישלח אליכם, אז תעקבו ותראו מה קורה עם זה. אם הרכב רשום על שם בעלים אחרים, תיידעו את בעל הרכב שנרשמה כנגד הרכב הודעת קנס ותבדקו אם קיבל הודעה בדואר. 

זכרו, רשויות לא אוהבות לוותר על קנסות, והחוק בדרך כלל בצידן. עדיף לשלם קנס קטן בזמן, מאשר להתמודד עם תוספות פיגורים ועיקולים.

 

דרור כהנוביץ’ הוא עו”ד העוסק בדיני תעבורה במשרד עורכי דין לאה גולדמן. 

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו”ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו.

 

משפט תעבורה: סדרת כתבות על נושאי משפט ותעבורה (דרור כהנוביץ’)

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *