רכב צמוד – בלוג יומי: עכשיו הבנתי מה חסר לי בטויוטה אייגו

7 ימים זה הרבה זמן, והאמת, זה נראה הרבה הרבה יותר. כבר התרגלתי למבטים ששולחים לכיווננו בזמן ההמתנה ברמזור, התרגלתי לגג הפתוח (Open Top) ואפילו מצאתי את התמהיל המדויק של לנהוג עם מזגן ‘על חימום’, עם גג פתוח לרווחה, (והרוח שמעיפה את השיער), וה-Spotify שמתחרה עם הוייז, על הרמקולים.

יש משהו כייפי (ויתרון גדול) ברכב קטן, כשאתה מבין שאתה יכול להשתחל בקלות לחניות שעד כה הסתכלת עליהן בקנאה, והבנת שבלי לגרד את הטמבון או להוריד אותו לגמרי, בחיים לא תכנס לרווח שם. עם האייגו זה קל – יש מצלמה אחורית הכולל קווי מתאר (כחול ואדום), והחלק האחורי של הרכב שטוח, אז חניה איתה היא תענוג של ממש.

וכן, כבר התרגלתי לשלושה צילינדרים שלה, ואני כבר לא משווה אותה למכסחת דשא, כמו שעשיתי מהתחלה. כשמגיעים למהירות שיוט, המנוע נרגע לו, והטויוטה אייגו גומעת מרחקים בלי למצמץ. האמת היא, שלא חשבתי שאגיד את זה מתישהו, אבל היא מתחילה להתחבב עלי. למי שקרא את הבלוג האחרון, הרגשתי שחסרה לי משענת נוחה ליד, אז בסוף קפצתי להדר רוזן. שם, אילן המנכ״ל, יצא עמי לחניה, בחן את הכלה, והתאים לי משענת יד מעוצבת, ברוחב 11 ס״מ, מחופה בבד דמוי עור, וכוללת תא אחסון פנימי, שנכנסה בול בין המושבים. לדעתי, זהו אבזור חובה לבעלי אייגו, אחרי שאוספים את הרכב מהסוכנות.

סיור קצר בהדר רוזן, בהדרכתו של אילן, גרם לי להבין שעוד נפגש, מסתבר שברחוב לבנדה, בדרום תל אביב, עדיין קיימת עבודה עברית – ייצור מא׳ ועד ת׳ של כיסויי מושבים לרכב, לכל רכב, לפי דגם ושנת ייצור, ומגוון רחב של דגמים. אילן הציע לי גם כיסויי מושבים, אבל ויתרתי, האייגו מגיעה עם מושבים מעוצבים, שלטעמי, כיסויים, ‘יורידו’ להם מהעיצוב הכללי.

שבוע ראשון נגמר. בתחילת השבוע הבא אספר לכם לעומק, על איכות הנסיעה באייגו, צריכת הדלק ואיך לעזאזל פותחים את מכסה המנוע.