נוסעים לאכול: מסעדת כרמים – מסעדת שף במושב סגולה

Print this page
Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on Facebook

 

נוסעים לאכול: במסעדת כרמים במושב סגולה – מסעדה ישראלית בניחוחות ומראות אירופאים, וטעמים ערבים לחיך, של השף סהר רפאל

 

נוסעים לאכול: מסעדת כרמים – מסעדת שף במושב סגולה

 

לא יוצא לנו הרבה, בכלל להתרחק למסעדות באזור השפלה, והדרום. והנה נקרתה לפנינו הזדמנות, שאני מאושרת שלא פספסתי, ארוחת צהריים משפחתית בצהרי יום שבת, במסעדת כרמים במושב סגולה. את סגולה אני מכירה, זו נקודה בדרך בדרום הארץ שהרביתי לראות, את כרמים לא הכרתי, מסעדה מצוינת ששמה הולך לפניה כבר שנים. מרחק חצי שעה מגוש דן. לכרמים בסגולה “יש אחות” בבאר שבע, שגם אליה עוד נגיע. את זה אני אומרת אחרי שאכלתי בכרמים, והבנתי באיזו רמה גבוהה ואוכל איכותי מדובר.

באותו סופשבוע תכננו גם טיול משפחתי באזור הדרום, והארוחה בסגולה הייתה החלק שעשה את השבת הזו לשבת משפחתית מהנה וטובה, ומושלמת מבחינה קולינרית.

יום שבת שעת צהריים, 12:30 בדיוק, סביבת המסעדה והחניה (החופשית), מתמלאת במכוניות. בכניסה למסעדה מרפסת נעימה ומוצלת עם דק עץ, ושולחן “שמור” ל-12 סועדים. שעתיים אחרי, המרפסות בחוץ כולן תהיינה מלאות בשולחנות ארוכים ומלאים כל טוב, ובני משפחה שמחים וטובי לבב. כעת ישנה התרחשות קלה בחוץ, ורוב הסועדים נמצאים בתוך המסעדה עצמה.

 

בית של אוכל ויין וטעמים משגעים. כרמים במושב סגולה

 

יפה פה. חמים, מזמין ומשפחתי. מצד ימין, הכל מלא בסועדים. מלא וחי, וגם ה”רעש” הוא רעש נעים לאוזן. רעש שגורם לך להתרגש עוד טרם הארוחה. השולחן שלנו נמצא בחלק אחר של המסעדה, חלק שהתמלא כולו בדיוק אחרי שהתיישבנו. שולחן אחר שולחן. יום שישי ושבת אלה הימים הבולטים והחזקים של המסעדה. ימים בהם כדאי מאד להזמין שולחן לפני ההגעה. כרמים בסגולה פתוח מדי יום, מוגשות בו ארוחות בוקר, צהריים וערב, ומתקיימים בו גם אירועים.

 

מסעדת כרמים
אידאלי למשפחות. מסעדת כרמים
כרמים מושב סגולה

 

לפני שאתחיל לתאר את השפע והטעמים שהגיעו לשולחננו, חייבת להתוודות, אנחנו צמחונים, בערך, אני אוכלת דגים, ובעלי, בן זוגי, אוכל צמחוני וטבעוני. ולא רק זה, אנחנו סאחים. השתייה הכי חזקה שאנחנו שותים היא קפה שחור. חזק. על הבוקר. ככה, לא רואים בעיניים. המלצרית שלנו, שהצלחתי להתאהב בה בשעתיים בלבד, הציעה לי לבחור יין, שיתאים לארוחה חלבית, דגים ופסטות, והביאה לי שתי טעימות יין: סוביניון בלאן, וילה מריה, ניו זילנד (32 ₪ לכוס, 115 ₪ לבקבוק), כשמו כן הוא מניו זילנד, ויין שמייצרים בכרמים, במושב סגולה – בלאן דה נואר, כרמים 29₪ לכוס 112₪ לבקבוק). טעימות היין הסתיימו בטעימות בלבד, בשל כל הקדמים שפירטתי לכם בהקדמה. עם העדפה קלה לסוביניון בלאן, וילה מריה, מניו זילנד, בשל מתיקותו המורגשת יותר.

עד כאן יין, מעכשיו רק אוכל. אוכל פשוט טוב.

 

פוקאצ’ה חובה
סלט כרמים

 

פתחנו עם מנות ראשונות, פוקצ’ת עגבניות לחות ועשבי תיבול בליווי מטבלים (24 ש”ח), סלט כרמים, עלי סלנובה, עגבניות, מלפפונים, פלפלונים, בצל סגול, זיתי קלמאטה, גבינת פטה מסורתית ברוטב ויניגרט זעתר לימון על קרם שמנת חמוצה (49 ש”ח) – שאבנו את הסלט! בלי ללעוס. כל כך עסיסי וטעים. סך הכל סלט, כן? אבל מדובר בעולם ומלואו, כשזה נעשה בידיים הנכונות. אם זה הטעם של הסלט, מה יהיה עלינו בהמשך? ככה מתחילים ארוחה, ללא ספק.  

בוראטה של עברי – מוצרלה טרייה במילוי חוטי מוצרלה וקרם שמנת עם סלט “כל מיני עגבניות” , בזיליקום , שמן זית , פסטו , בלסמי מרוכז וקרקר פרמזן (66 ש”ח). מנה טובה מאד, עם מחיר מעניין. מנה ראשונה שעולה כמו עיקרית, אבל, זו לחלוטין מנה שאפשר לחלוק בין 2-3 סועדים נוספים, בין מנות ראשונות נוספות על השולחן. המוצרלה טעימה וצמיגית בדיוק רב. כשבוצעים אותה, בקלות, בעזרת כף, נשפכת ממנה השמנת, ואז המנה עוד יותר יפה ואסתטית, וטעימה. שילוב הטעמים של הגבינות, שמן הזית, הפסטו, והעגבניות, הוא מעולה. דמיינו לכם את הפוקאצ’ה נכנסת לתמונה, את הניגוב והספיגה של הטעמים בתוך הלחם, ואיזה ביס עסיסי מתקבל בפה.

 

בוראטה של עברי. מנה עשירה של מוצרלה ועגבניות

 

מכיוון שאיננו אוכלים בשר, מנות ראשונות כמו הקרפצ’יו סינטה, נתחי סינטה דקים בתחמיץ שמן זית, בלסמי, פיסטוקים קצוצים, פרמזן רג’יאנו וצנימים. פטה כבד, ו/או בקלאווה טלה (עלה פילו במילוי בשר טלה קצוץ בתיבול אוריינטלי מונח על טחינה גולמית וסילאן בעיטורי שקדים קלויים ופתיתי אבקת סוכר), לא באו בחשבון בארוחה שלנו.

דילגנו עליהן, אל מנות צמחוניות, כמו חציל ורבע, קרפצ’ו חציל ורבע בתערובת תבלינים שום קונפי, קייל פריך, טחינה, זעתר, סחוג ירוק וסלסת עגבניות (43 ש”ח). מנה שמריחה טוב ונראית טוב, וטעמה עסיסי ומשודרג מכל מנת חציל וטחינה שטעמתם, אבל לא הצלחנו לאכול אפילו רבע ממנה, בשל השפע הרב שהגיע אלינו לשולחן. מנות ראשונות, זו אחר זו, והמלחמה ביניהן קשה. כולן יפהפיות, ואת כולן רצינו לחסל, אך פנינו עוד למנות העיקריות, וכבר משלב הפוקאצ’ה והסלט כרמים אנחנו מרגישים את השובע מתקרב.

 

מנה שמימית. סביצ’ה פאני פורי. מעטפת קראסט שמתפצפצת בפה וחושפת שילוב טעמים מטורף

 

המקום כבר מלא בסועדים, משפחות בעיקר. מהחלון שצופה למרפסת, רואים דשא ירוק וילדים משחקים. תחושה של ישראליות, אבל ישראליות קצת אחרת. כמו האוכל עצמו. ישראלי עם ניחוחות אירופאיים, טוסקנה אפילו. האוכל תואם לחיך הישראלי אבל מביא איתו משהו אחר. מביא איתו עוד “שפיצים” של טעמים אחרים, שמקפיצים את המנה לרמות אחרות, בינלאומיות, ועדיין להשאיר את זה בטווח הטעמים המוכרים והאהובים על הסועדים. אמנות.

ועכשיו, למנה הראשונה שהראתה לי את האור. באמת, אני לא חושבת שטעמתי משהו דומה לפני, בחיי. מנת מישלן, אומרים? אני חושבת שזו הדרך לתאר מנה שהיא דיוק, יופי והתפוצצות טעמים אדירה ומדהימה בפה. אם אתם בכרמים, סגולה, ואתם אוכלי דגים, שלא תעזו לא להזמין את המנה הזו. למנה קוראים סביצ’ה פאני פורי, מעטפת בצק דקה ופריכה במילוי סביצ’ה דג ים עם אורגנו טרי, עגבניות מיובשות, בצל סגול ובצל ירוק בויניגרט אורגנו מונח על קרם סלק וגבינת עיזים (52 ש”ח). זה מגיע ב-4 “חתיכות”, ואני, כאוכלת דגים היחידה בשולחן, זכיתי לאכול אותה לבד! אוחח, כמה שזה היה מפתיע וטעים. את החתיכה הראשונה ניסיתי לאכול ב”שני ביסים”, וזו טעות. תכניסו את החתיכה העגולה והשמימית הזו לפה, “במכה אחת”, ותתנו לזה להתפוצץ לכם בפה. רק בחתיכה השנייה התחלתי להבין מה אני אוכלת וטועמת. אל תפספסו את המנה הזו. ותודו לי אחר כך.

 

חצילים, כרובית, עגבניות, שום שמן זית והרבה טחינה
לא חסכו בפטריות. ריזוטו

 

המנות הראשונות כולן נמצאות בשולחן שלנו. והשולחן שלנו יפה וצבעוני ומעורר כל כך. גם מנת הריזוטו פטריות לפנינו – תבשיל אורז איטלקי בתוספת שלל פטריות עם תימין, חמאה, יין לבן ופרמזן בניחוח כמהין (54 ש”ח). מנה ליחיד, רעב. אבל לא משביעה לחלוטין. הגענו למנת הריזוטו באיחור מה, אחרי שלא עזבנו את הסלט כרמים, את המוצרלה, והסביצ’ה האדיר… הצינון שהוא הספיק לעבור לא עשה לו טוב, אך הוא עדיין היה טעים. עשיר ומלא בפטריות. אהבתי מאד את העובדה שלא חסכו בפטריות, ובכל ביס ביקרה פטריה על הכף. גם החמאה מורגשת במנה, ומעשירה אותה מאד. בינינו, הראש שלי עדיין בסאביצ’ה פאני פורי, ומדמיינת כבר את המנות העיקריות שהולכות להגיע. רק איפה יניחו אותן? לא ברור.

 

טורטליני סלק


בתפריט הצהריים של כרמים בסגולה, מגוון מנות עיקריות בשריות, שפע של ממש, אבל מבטינו נישאים אל החלק הקולינרי המועדף עלינו – “מאיטליה באהבה”. מתוך תפריט הפסטות הזמנו שתיים שלא כוללות בשר או פירות ים, 2 מנות עיקריות איטלקיות, האחת צמחונית והאחרת טבעונית: רביולי ריקוטה ואספרגוס, בעבודת יד ברוטב שמנת מרווה וקראנץ’ אפונה על קרם בטטה (73 ש”ח), וטורטליני סלק (טבעוני), כיסוני בצק במילוי סלק אפוי עם גזרים, בצלי שאלוט ואספרגוס ברוטב טריאקי לצד קרם תפוחי אדמה וקוקוס (74 ש”ח).

כאב לי הלב, בצורה מטאפורית, שלא הייתה לי ההזדמנות להזמין את מנת הפטוצ’יני פונגי, שמפיניון פורטובלו ויער מוקפצים בחמאה, שמנת, יין לבן, עשבי תיבול ופרמזן, שזה מה שנקרא מנה “צפויה” על הנייר. רק לא במסעדת כרמים. אין לי ספק שהשף רפאל הצליח להוציא מהרוטב המוכר והצפוי משהו אחר לגמרי. הייתה מנה “מוכרת וצפויה” אחרת, ספגטי סיציליאני, ספגטי טרי, ארטישוק אלא רומנה , עגבניות, זיתי קלמאטה, צלפים, אנשובי, שמן זית, שום, לימון כבוש, צ’ילי, עשבי תיבול, קרם שרי פרמזן, ופירורי לחם מתובלים, שאני חייבת להזמין בפעם הבאה, רק כדי להיות מופתעת ממה שהצליח השף להוציא ממנה. אז 2 מנות נכנסו לתכנון בארוחה המשפחתית הבאה שלנו.

 

רביולי ריקוטה ואספרגוס. עשיר, מתקתק, ויפה למראה


חזרה למנת הרביולי המושלמת. אני אגיד לכם למה מושלמת, כי רוטב השמנת וקרם הבטטה היה מושלם. כן, הייתה חמאה, והייתה מרווה, אבל הטעם של כל המרכיבים האלה יחד היה של משהו אחר, גדול יותר, עשיר יותר, מתקתק יותר (שימו לב, זו מנה מתקתקה). זו הייתה המנה היחידה שאכלתי בשלמותה, (הייתי אוכל גם את כל הסאביצ’ה, אבל שמרתי מקום…). ותוספת הקראנץ’ שפוזרה מעל המנה, אפונה ירוקה שהוקפצה, תובלה ופוצפצה לכדי קראנץ’ מושלם. מי חושב על דברים כאלו. נגיעות קטנות שעושות את המנה לטעימה וטובה פי כמה. מומלץ!!

משפט על הטורטליני סלק. הוא טעים, הוא אסייתי במידה, בשל תוספת הטריאקי. הוא עשיר, ובצק הטורטליני מעולה. אבל לא היה לנו מקום, הייתי מחסלת אותו אילו הייתה יכולה. מנה טובה ליחיד, או לשני סועדים, במידה ויש 2-3 מנות עיקריות נוספות לחלוק. מבין השתיים, הרביולי ניצח וכבש את החיך שלי, בזכות העושר בקרם ושמנת, ובזכות המתיקות, והקראנץ’. חתיכת שוס.

 

מנה עיקרית – פילה מוסר ים. כרמים מושב סגולה

 

מנה עיקרית נוספת ואחרונה לארוחה זו, פילה מוסר ים, צלוי בגריל מונח על סטייק כרובית במרינדה צלויה בתנור ברוטב ניו אורלינס, תרד, עגביות שרי, אספרגוס, קייג’ון (תבלין שמזכיר סומק), שמנת ויין לבן (110 ש”ח). בין מנות הדגים ומאכלי הים, ההתלבטות שלי הייתה בין 3 מנות הדגים, פילה דניס, פילה סלמון, ופילה מוסר ים. הלב הולך עם הסלמון, הראש אומר “בואי נגוון קצת”. מנת המוסר ים יפה וצבעונית בצורה מעוררת השראה. איזה יופי של דבר. נתח הדג עבר במידה, עשוי טוב מאד, ועליו וצידו נגיעות של רוטב שמנת. המנה הזו טעימה וטובה, ויכולה הייתה לקבל את מירב המחמאות, אילולא היה כל כך מעט רוטב. אני יודעת שאניני טעם יעדיפו להרגיש את טעם הדג, וטעמם של כל אחד מהמרכיבים השונים בצלחת. אני, פחות אנינת טעם, ופחות יודעת לנתח את כל אחד מהמרכיבים, ויודעת להגיד, עשיר וטעים לי או לא עשיר וטעים לי. עם כל ביס של מוסר ים, חיפשתי את הרטבים בפינות, לטבול בהם עוד, ולהרטיב יותר את הביסים. יותר רוטב, היה עושה את מנת המוסר ים למושלמת. וחבל שלא ביקשתי עוד רוטב בצד.

 

קרם ברולה ובננות. דיסקיות הפילו הקריספיות אדירות
מילפיי. רק בלי הרוטב בצד

 

הרגע הזה שמקנחים את כל השפע הזה במנות מתוקות הגיע. בשלב הזה, הילד, בן 4.5 גם מצטרף לראשונה לסעודה, אל תשאלו… כשהוא יהיה גדול, אני אספר לו איזה אוכל הוא פספס בגלל הבררנות שלו באוכל. לילד הזמנו עוגת שוקולד חמה, עוגת שוקולד בלגי ברוטב גאנש שוקולד וכדור גלידה מקושט בקרנצ’ים של שוקולד חלב ולבן (41 ש”ח), אני ביקשתי את קינוח קרם הברולה, דסקיות פילו קריספי, בננה מקורמלת ורוטב טופי (43 ש”ח), ובן זוגי את המילפיי של כרמים, שכבות בצק עלים, קרם מסקרפונה ואגוזי לוז, קרם פיסטוק ברוטב מולסה ושברי פיסטוקים קלויים (48 ש”ח).

אתם רוצים לשמוע עוד קומפלימנטים? לא נשאר לנו אוויר. הכל היה ממש טעים, והזמנו קינוחים רק כדי לטעום איך הקסם של המסעדה הזו בא לידי ביטוי במתוקים שלהם. אז צריך לתת קרדיט קודם כל ל”מתוקות”, קונדיטוריה שנמצאת גם היא במושב סגולה, וזו מספקת את הקינוחים למסעדת כרמים שבסגולה. שילוב כוחות של כישרון ויצירתיות. הקרם ברולה, שאולי חשבתם שטעמתם 1000 פעם ב-1000 מקומות אחרים, לא דומה לקרם ברולה פה. לא במראה, לא במרקם ולא בטעם. כאן מתפרצת היצירתיות. איך להכין קרם ברולה, שהוא קרם ברולה אחר. שונה, אך ברור מהו. ציון של 10 קיבלו דיסקיות הפילו האדירות, חטיף שאני רוצה שייצרו בשקיות חטיפים. את המילפיי של כרמים אהבתי ללא הרוטב קפה שמגיע איתו, לאכול איך שהוא, ללא תוספות. קריספי, מתקתק וטוב.

 

מסעדת כרמים – מושב סגולה
חניה חופשית וחינמית בשפע
פתוחה בשישי ושבת
נגישה
מתאימה למשפחות, זוגות, מקום לאירועים
טווח מחירים – בינוני

 

נוסעים לאכול: סקירות אוכל נוספות:

אוממי
טנדורי
ריבר רמת גן
סוהו SOHO
שאפל בר
לאנטריקוט ת"א

 

follow and like
fb-share-icon0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

three + 12 =